38

823 60 72
                                    

דראקו לא היה מוכן. עם זאת, לפחות היו לו כמה שעות לבלות לבד עם הארי עד שהמסדר יגיע. הם הסתובבו בבית, ארזו פריטים בארגזים והעבירו אותם לביתם החדש של בני הזוג דרסלי ובנם. הם עשו את זה עד שכל הבית (מלבד החדר של הארי) היה ריק. ואז, בלי שום דבר אחר לעשות, הם עלו לשכב על מיטתו של הארי. הם שכבו על הצדדים כך שהם פנו זה לזה. בגלל שמיטתו של הארי הייתה קטנה מאוד הם היו קרובים מאוד.

"מה שלומך עם כל מה שקורה?" שאל הארי, איחד את אצבעותיהם.

"בכנות, אני לא חושב שזה הסתדר עדיין." ענה דראקו. "אני יודע שאני צריך להרגיש הקלה אבל...אני לא."

הארי הנהן. "אני מבין. לא משנה כמה היא נוראה, משפחה היא עדיין משפחה."

"כן, משהו כזה."

"זה לא הכל, נכון?"

דראקו השפיל מבט אל הידיים שלהם. "נכשלתי במשימה שלי ונשרתי מהצד שלהם. מה אם יוציאו את זה על ההורים שלי? במיוחד אם הוא יגלה שאני איתך."

"אני לא יודע." אמר הארי ברכות. "זה אפשרי."

"זה הופך אותי לפחדן אם אני לא אמהר לעזרתם?"

"היי," הארי הרים את סנטרו של דראקו. "אתה לא פחדן. העובדה שאתה כאן, איתי, מוכיחה את ההפך." הארי נישק אותו בעדינות. "אנחנו נעבור את זה. ביחד."

°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•

הארי הסיט את השיער מהעין של דראקו. הוא נרדם והארי שמח. לא רק שדראקו היה צריך את השינה, אלא שעכשיו הארי יכל לתפוס את המתנה של דראקו. הוא גילה מבלייז שיום ההולדת של דראקו היה לפני כמעט חודש והוא תכנן להפתיע אותו בפיקניק על חוף הים שלהם, אבל זה היה לפני שהכל הלך לעזאזל. המעט שהוא יכול לעשות עכשיו היה לתת לדראקו את המתנה שלו.

הארי תמרן בזהירות מהמיטה וקם על רגליו. הוא ניגש אל המזוודה שלו והתחיל להתפרע בו.

"מה אתה עושה?"

הארי הסתובב וראה את דראקו יושב במיטה. "יש לי משהו בשבילך."

דראקו הרים גבה. "אה?"

הארי תפס את המתנה וניגש אל המיטה. "תכננתי משהו יותר רומנטי אבל זה היה לפני שהכל קרה. אז הנה." הארי הושיט לו את המתנה. "יום הולדת מאוחר שמח."

"לא היית צריך."

"אני יודע. פשוט תפתח את זה."

מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגםWhere stories live. Discover now