הארי ישב על הספה כשראשו של דראקו בחיקו. הוא העביר את אצבעותיו בשערו של דראקו, מוחו נודד למחשבות אפלות. הוא עדיין התקשה לעכל שהדוויג איננה וכשעדיין אף אחד עוד לא חזר, הוא לא יכול היה שלא לדאוג שאף אחד לא יחזור.
"היי," דראקו שילב את אצבעותיהם בידו הפנויה של הארי. "הם יחזרו בקרוב."
"אני מקווה שכן. אני לא יודע עוד כמה זמן אני אוכל לחכות..."
הם שמעו רעש בחוץ ואז כמה אנשים נכנסו פנימה. דראקו התיישב כדי שהארי יוכל לקום ולחבק את הרמיוני. קינגסלי הנהן לזוג לפני שנכנס למטבח עם מר וויזלי.
"אני שמחה שיצאת ללא פגע. רון כבר כאן?" שאלה הרמיוני, נסוגה לאחור.
הארי הניד בראשו. "עדיין לא."
הרמיוני הינהנה והתיישבה על אחת הכורסאות. הארי התיישב ליד דראקו וכל כמה שהם יכלו לעשות זה רק לחכות. בסופו של דבר, פרד, ביל ופלר הופיעו עם חדשות רעות. עין הזעם נהרג. מוחו של הארי רעם והוא היה בהלם מכדי לומר הרבה. הוא שנא את זה. הוא מת בשבילו ולהארי לא הגיע את זה. הוא לא היה משהו מיוחד. דמעות מילאו את עיניו ודראקו כרך את זרועו סביבו. הארי הניח את ראשו על כתפו של דראקו ונתן לדמעות לרדת בשקט על לחייו.
אולי זה לא מגיע לו, אבל הוא מתכוון לוודא שמותם לא יהיה לשווא בוודאות. הוא יצליח במשימתו כי הוא לא ידע מה היה עושה אם לא.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
דראקו לא ידע איך לנחם את הארי. היו כל כך הרבה אנשים שהארי איבד ודראקו לא ידע איך הוא עדיין מחזיק מעמד. הארי לא דיבר בכלל מאז החדשות וככל שהדקות חלפו, דראקו פחד שיהיו עוד אבדות. הוקל לו כששמע אנשיל נוספים בחוץ אבל ההקלה התפוגה במהירות כשראה שמדובר באחד התאומים שראשו מדמם מאוד.
הארי ודראקו קמו על רגליהם עדי שיוכלו להניח את התאום על הספה. אחת מאוזניו הייתה חסרה אבל נראה כאילו הדם היה יבש. בני הזוג וויזלי התגודדו סביב הספה ודראקו והארי התרחקו קצת כדי לתת להם מקום. הארי אחז בידו של דראקו בחוזקה אבל נראה שהתאום הולך להיות בסדר. הוא עצמו אפילו התבדח על זה.
דראקו הסתובב כששמע צעדים וראה את וויזלי וטונקס האחרונים מועדים בפתח. רון רץ קודם להרמיוני וחיבק אותה לפני שהבחין באחיו.
"ג'ורג'! אתה..."
"זה בסדר, חבר." אמר התאום. "אני אלוהי."
"זה מלאכי, אידיוט." אמר התאום השני, חיוך מבצבץ על שפתיו. "כבר שכחת את הבדיחה שלך."
"דבר איתי כשיהיה לך חור בראש." הוא צחקק.
"נו, הוא יהיה בסדר." רון אמר ופנה להרמיוני. "אנחנו צריכים להתגעגע למישהו?"
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
