דראקו ניסה להתחמק מסנייפ אבל זה היה בלתי אפשרי. אז הוא ניסה להיות ליד אנשים כל הזמן. סנייפ לא יכול היה להתעצבן עליו בפומבי. עם זאת, מה שהוא לא ציפה זה שסנייפ ידביק אותו למושבו בזמן ששאר הכיתה עזבה.
"ידעתי שלא הייתי צריך ללכת לשיעור היום." רטן דראקו.
סנייפ סגר את הדלת מאחורי התלמיד האחרון והפנה אליו את עיניו החמורות. "אני לא יודע איך הצלחת בזה אבל זה לא יחזיק מעמד."
דראקו שילב את זרועותיו. "אני לא יודע למה אתה מתכוון."
"סיפרתי לאלבוס את התוכנית שלך ולמרות שהוא לא מאמין שאתה מסוגל לדברים כאלה. אני כן."
"אתה לא יודע עליי כלום." דראקו נהם.
"אני יודע כי הייתי אתה." הוא התפרץ. "היו לי הורים איומים שהכריחו אותי להיות כמוהם. היית לי דעה קדומה כלפי ילידי המוגלגים וחשבתי שאני יותר טוב מכולם ודחפתי אנשים. בסופו של דבר, אנשים יגלו מי אתה באמת, וינטשו אותך. בדיוק כמוני."
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
דראקו צנח על הספה המשותפת שלהם, זרק את התיק שלו על הקרקע. הארי ישב לידו והעביר את אצבעותיו בשערו של דראקו.
"מה לא בסדר?" שאל הארי.
דראקו עדיין יכול היה לשמוע את קולו של סנייפ מאשש את פחדיו, מראה לו את העתיד הבודד שבשבילו נועד. הוא אף פעם לא חשב שהוא מספיק טוב בשביל הארי, אבל למות לבד? המחשבה לא חלפה בראשו. הוא לא היה כמו סנייפ. או שכן?
"יום ארוך." דראקו השיב במילמול.
"רוצה לדבר על זה?"
"לא, זה בסדר." דראקו הרים את מבטו אליו.
"טוב..."
דראקו משך את הארי למטה לנשיקה. "אני כבר מרגיש טוב יותר איתך כאן."
הארי חייך. "שמח שיכולתי לעזור."
"עכשיו לגבי סידורי השינה שלנו..."
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
הארי התעורר כשראשו מונח על חזהו של דראקו. זרועותיו היו כרוכות סביב מותניו בעוד שזרועו של דראקו הייתה כרוכה סביב כתפיו. הארי הידק את אחיזתו בדראקו וכרך את רגליו סביב רגליו של דראקו. דראקו מלמל משהו והתקרב אליו.
"תחזור לישון." שידל הארי.
דראקו זמזם וטבל את ראשו אל ראשו של הארי, מצחצח את שפתיו על ראשו.
"אנחנו חייבים לקום. השעון הפנימי שלי לא צפצף."
הארי צחקק. "השעה חמש, אנחנו לא חייבים לקום עד שבע וחצי."
דראקו לעג. "אולי אני לא חייב, אבל אני רוצה. זה דורש מאמץ כדי להפוך אותי לייצוגי. לא כל אחד יכול להראות את המראה שעכשיו התגלגל מהמיטה."
הארי חייך והרים את מבטו אליו כשהוא מצחצח את שפתיו של דראקו עם אצבעו. "אני חושב שאתה יכול כי אתה נראה פאקינג סקסי עכשיו."
דראקו נישק אותו במצח. "אתה כזה פלרטטן ושקרן."
הוא ניסה לקום והארי נאנח, אוחז בחגורת מכנסי הפיג'מה של דראקו.
"אל תקום. עוד חמש דקות." הארי יילל.
דראקו הסתכל על הארי ונתן לו נשיקה מתמשכת, ולקח את ידיו בידיו. ואז דראקו התרחק וקם מהמיטה, משחרר את ידיו מהארי. הארי קם על מרפקיו כדי לזעוף לעברו.
"לא הוגן."
דראקו חייך ונתן לו עוד נשיקה.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
הארי לא ידע למה לצפות אחרי שכולם גילו שהוא חולק מעונות עם דראקו, אבל הוא לא ציפה לזה. כשהוא חשב על זה, היה מאוד צפוף מצידו.
הוא ישב עם חבריו ליד שולחן גריפינדור למחרת בבוקר, אבל משהו לא הרגיש טוב. הוא הסתכל מסביב לשולחן והבחין שרבים מתלחשים ומסתכלים עליו. הוא פנה לרון והרמיוני.
"מה קורה?"
הם החליפו מבט.
"היו דיבורים." אמרה הרמיוני.
"אני צריך לעבור למעונות אחרים?" שאל הארי.
הם הנהנו.
"זה לא טוב, חבר." ענה רון.
"היו שמועות שונות." הסבירה הרמיוני ורון. "חלק אומרות ששניכם שיוצאים בחשאי וחלק שדראקו מטיל עליך את קללת האימפריוס כדי להשיג ממך מידע בשביל וולדמורט."
הארי ניסה למנוע לרגשות לעלות על פניו. "אה?"
"אמרנו להם מה שאמרת לנו," אמר רון. "אבל הם עדיין סקפטיים."
"כמו שניכם." אמר הארי.
"איך אתה יכול להאשים אותנו?" רון שאל. "אנחנו מכירים אותך שנים וזה נראה כמו שינוי עצום."
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
"אתה ופוטר יוצאים?"
דראקו נרתע והרים את מבטו מהאוכל שלו כדי לראות שפנסי ישבה מולו. "תסלחי לי?"
"שמעת אותי."
"למה שנצא? אנחנו שונאים אחד את השני."
"זו לא תשובה."
"מה דעתך על שזה לא עיניינך?" התפרץ בלייז.
פנסי התנשפה. "אני לא צריכה לשמוע את התשובה שלך כי אני כבר יודעת שזה נכון."
"אה?" שאל דראקו, מעמיד פנים שהוא נונשלנטי. "ולמה זה?"
"אני פשוט יודעת."
דראקו גלגל את עיניו. "אוי אוי אוי, תפסת אותנו. אני ופוטר יוצאים ועכשיו אני מפחד על החיים שלי."
פנסי הזעיפה פנים. "אני אגלה וכשזה יקרה, אתה תצטער."
היא קמה כל רגליה והלכה.
"פשוט תתעלם ממנה. אין לה שום מקור מידע." השיב בלייז.
דראקו ידע שאין לה שום מקור מידע, אבל הוא היה מוטרד בכל זאת. סנייפ כבר איים עליו. הוא לא היה צריך שמישהו אחר יתעסק בעינייניו. אולי הוא והארי עשו טעות ענקית.
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
