רסיסי סיפורים

מתיישבים חדשים

השחר הפציע על אדמה לא מוכרת, ציוץ השחפים משכימי הקום נשמע, ספינה התקרבה אל קו בחוף, קול זרימת הגלים הרגוע התחזק מעט עם רוח הבוקר, האונייה התקרבה אל החוף, מפרשיה נפרשים מעט ברוח העדינה, קולות הנוסעים המתעוררים הפריע במעט את שלוות היבשה.

"הגענו ליבשה!" קראו אחדים; צליל קולותיהם של ילדים ישנוניים שאך פקחו את עיניהם שאלו את הוריהם מה קרה, האונייה התדפקה על קו החוף, נבלמת באטיות על קרקעית החול. סולמות חבלים הושלכו מהסיפון העליון, מתנדנדים קלות מעוצמת הזריקה. עד מהרה החלו אנשים לרדת בסולמות, נערים צעירים, נשים לבושות שמלות מיושנות, אבות שסחבו את בניהם הקטנים על גבם, אדם זקן שמקל הליכה קשור אל גבו, נערות צעירות צוחקות בעונג כשליטף הים את קרסוליהן היחפים. הם כולם צחקו בהקלה, המסע הארוך בלב ים שהוביל אותם אל ארץ חדשה, נקיים מעברם וחופשיים מחייהם הקודמים, ילדים צהלו בשמחה ושיחקו במים, נערות חייכו בחום אל מול מראה השמש העולה, אבות עמדו כשידם על ליבם והודו לאליהם שהסתיים המסע, אימהות נענעו את ילדיהן בהבעת אושר, הזקן בעל מקל ההליכה חייך בידיעה שהגיע אל מקום מנוחתו. הם עמדו שם כולם לרגע, שקועים באושרם, ואז ניגשו לעבודה; הם החלו כורתים עצים לבניית בתים והסקה, הם הקימו אוהלים זמניים עד שיסיימו את בניית בתיהם, הם הקימו מדורות ובנו גדרות כדי להכיל את חיות המשק המעטות שהביאו איתם על הספינה, עד ששקעה השמש הם כבר ישבו כולם סביב למדורה גדולה, בולי עץ משמשים להם ככיסאות, הם היו כולם עייפים, אבל סיפוק מילא אותם, הם הרתיחו מים לתה עשבים ובישלו תבשיל בקדרה גדולה מעל המדורה, הם צהלו ושרו כי הוסר מהם עול עברם, הם אכלו ושמחו, וכשסיימו הלכו לישון בשלווה, ההקלה ממלאת את ליבם.

הם קמו השכם בבוקר, עם זריחת החמה וקריאת התרנגול, עובדים במרץ; הם כרתו עוד עצים, אספו עוד אבנים והחלו להקים את יסודות הבתים, הם התקדמו במרץ, שמחים ומאושרים מחייהם החדשים, במהרה הם התקדמו, ועוד לפני שעבר חודש אחד, כבר חגגו את הקמת הבניין הראשון, באותו הלילה הם חגגו, נערים צעירים ניגנו בחלילים שגילפו בידיהם, נערות שרו בקולן הערב, הנשים רקדו והגברים השתוללו, חבית בירה שהובאה בספינה נפתחה והאדם הזקן סיפר אגדות לילדים הצעירים שישבו במתח ועינים פעורות, מרותקים לסיפור שסופר במומחיות על דרקון ואביר אמיץ.