רסיסי סיפורים

זהוב עיניים

דמיאן חייך בנחישות, עולה לאוויר בזינוק מרשים. בהבעה של אושר עילאי הוא המשיך, דורך באוויר ומזנק מעלה מעלה. עיניו הזהובות נצצו בשמחה, שערו הארוך מתנופף ברוח. ואז הוא החליק, הוא החל ליפול, משחרר צעקת בהלה לאוויר, ידיו מתנופפות לכל הכיוונים בפחד חסר שליטה בעוד גופו מאבד את האיזון ומתהפך בחלל.

דמיאן התרסק על הרצפה בקול חבטה מכאיב, הוא פלט אנקה ונשכב על גבו, מתנשף. הנער בהיר העינים הביט בשמיים הכחולים, עננים מעטים מסתחררים ברוח העזה. הוא עשה את זה. הוא כבש את הרוח הפראית בבכוח רצונו, גם אם רק לכמה רגעים. דמיאן החל לצחוק בחדווה, צחוק מאושר שהתגללגל במורד האחו. הוא פשט את ידיו לצדדים בנשיפה, מרוצה מהישגו הכביר.

,דמיאן נעמד על רגליו, מוכן לנסות שוב. הוא הלך אחורה והחל לרוץ, מזנק אל תוך האוויר וצועד בנחישות. הרוח פרעה את שיערו הזהוב, עיניו נפערו בהנאה ילדותית. צחוק מאושר בקע מפיו, שאגת הרוח באוזניו גאתה, מאדירה את עוצמת השחרור. ואז הוא החליק שוב. הפעם, מתורגל, הוא רכן קדימה ונחת על הרצפה בגלגול מכאיב שספג את עומת ההתרסקות. דמיאן נשכב בחיוך, מרוצה מהתקדמותו.

יאי עוד קטע בדיליי של מיליון שנה. קצת נמאס לי להודיע שאני חוזר כל חודשיים אז זה לא עומד לקרות שוב. אני עומד להעלות מה שאני כותב ולהפסיק לחרטט על להתמיד. מקווה שנהניתם, דמיאן הוא אחת ההשראות הגדולות לחיים, לא לוותר למרות שנופלים. כל פעם שהעולם מכה תיזכרו את העיניים הזהובות ותמשיכו לנסות. אם נהניתם אל תשכחו לתת כוכב, מי יודע מתי יעלה עוד קטע. (שבוע הבא אולי?) בייייי