רסיסי סיפורים

החולמת

"התעוררי." נשמעה הלחישה. "התעוררי אל החלום." חזרה ונשנתה. אנרגיה כחולה מתפצפצת התאספה סביב הריק, זורמת בין הסדקים, ניצקת אל תוך מהותי. אור כחול מילא את עיניי. "התעוררי." חזרה הפקודה. "ברוכה הבאה." אמר קול. פקחתי את עיניי, ריק מנוקד כוכבים הקיף אותי, מתפרש עד אין קץ. מולי, בין שני עמודי אבן אפורה ניצבה דמות בברדס, שתי עיניים בוערות באור כחול הביטו אלי מתוכו. מאחוריה ניצב מתקן משונה עשוי אותה אבן אפורה. "איפה אני?" שאלתי, רוגע חלומי משנה ממלא אותי. "מי אתה?"

"כוניתי בשמות רבים. נצחי ואדון. מוות וקדמון. מלומד ובוגד ומושיע. את יכולה לקרוא לי השומר." הוא אמר בשלווה, מסית את הברדס מראשו וחושף פנים כהות, עור מתוח כמו גופה מיובשת, ועיניים שבערו באש כחולה, קדמונית, עתיקה יותר מהבריאה עצמה. הם נטפו רחמנות ומחויבות וצער נוראי. "קראתי לך לכאן, אל קצה החלום שהוא אמת. החלימה זקוקה לאלוף חדש. זהו זמנך, האם תהיי החולמת שלנו? האם תצילי את החלימה?" הוא שאל.

"אני... אה, מה זה אומר?" שאלתי במבוכה. "כל הדברים האלה."

"כמובן, רק הרגע התעוררת." אמר השומר. "עלי להתנצל, העניין אינו סובל דיחוי." השומר פרש את זרועותיו, ערפל כחול זורח מנוקד באינספור אורות זוהרים זרם בניהם. "זהו החלום שהוא אמת. העולם שבו את חיה הוא רק אחד מיני אינסוף חלומות השזורים יחדיו במישור הנצחי הזה. מעטים זוכים להתעורר במהלך חייהם. הם מגיעים הנה, אל החלום שהוא אמת. יש בניהם כאלו ששבים אל חלומם, חוזרים אל חיים שאהבו. וישנם אלו הבורחים מחייהם, מוצאים בית חדש במישור הזה. הערתי אותך והבאתי אותך אל קצה החלום שהוא אמת. פה, במשכן הנצחי אני מציע לך כוח וחובה. החובה להגן על החלום ואינספור תושביו. יחד עם הכוח למשול בחלומות, לנוע בניהם. אני מציע לך חופש במחיר אדיר. להיות אלופתו של החלום ולהביא מנוחה ושלום לקיום כולו. האם את מסכימה? האם תושיעי את החלימה?" הוא הרעים, אורה הכחול של החלימה מזמזם סביבו.

"אני מסכימה." רעדתי. השומר החווה בידו אל מתקן האבן שמאחוריו, מפנה לי את הדרך. מעל שולחן אבן עגול ריחף כדור זכוכית, בליבו הסתחררה צורה מורכבת, שזורה מקווים של אור. "הניחי את ידך על הליבה." פקד השומר. הנחתי יד על הכדור, ברקים כחולים הבזיקו בתוכו, מגיבים למגעי, מקשרים ביני לבין הליבה. "חזרי אחרי." הוא ציווה. "אני כובלת עצמי לחלימה, אני נשבעת אמונים לשמש כאלופת החלום. הנצח יהיה לעד לשבועה אצילית זו." הוא אמר, קולו מלא הדר. חזרתי אחריו כמיטב יכולתי, עדיין משקשקת. האור הכחול הקיף אותי, מרעים כמו אלפי סופות. הוא ריקד בתוך נפשי, ממלא אותי בכוח שוצף. החלימה בערה בעצם ישותי. ואז החלום נמוג. התעוררתי. אור השמש הבהיר מזכיר לי שכל מה שקרה היה חלום.

טוב זה לא הרסיס שציפיתי להעלות היום
אבל היי זה משהו
הוא היה פרויקט שהתחלתי לפני כמה חודשים ולא יצא לי לסיים אותו אז אמרתי טוב לפחות נעלה את ההקדמה בתור רסיס ואולי נמשיך מתישהו.
בנושא שהוא לא חפירה חסרת תועלת, אני מתחיל לסדר ולשכתב קטעים ישנים ומקווה לעשות מרתון נחמד בקרוב, מקווה שיהיו לי מוכנים מספיק בזמן לשנה החדשה אבל אם לא בהזדמנות אחרת.
מקווה שנהניתם מהרסיס הזה, אם אהבתם תנו כוכב, תגובה כלשהי תהי נחמדה. אנחנו משתתפים בתחרות נפלתי מהירח של @kitiy687 אז אני אשמח אם תצביעו גם שם, גם הספר ציטוטים והביקורות שלי מתמודדים שם (ואם אתם לא מכירים אותם מה אתם עושים בדיוק?) 
בקיצור תנו כוכב ותגובה, תסתכלו בתחרות, ביייי