רסיסי סיפורים

מחול הפיות

הירח המלא האיר את היער, מוזיקה מרוחקת נישאת על גבי הרוח. סרין הרים את ראשו בסקרנות, הנגינה המסתורית קוראת לו, פראית ועלומה. הוא צעד כמו מתוך חלום אל עבר החגיגה, רוח הלילה מעבירה בו רעד קל. הוא הציץ אל מעבר לעצים, עשרות דמויות חוללו למולו באור הירח. תנועתם חלקה וחיננית, ריקודם חי ופראי עד כאב. סרין נאבק להתעלם מהקול שהפציר בו להצטרף לריקוד, להתמסר למחול הפראי של בני העם היפה. הוא ידע שאסור לו, שלעולם לא יצא מכך טוב. אך הכמיהה למחול מטביעה את זיכרון סיפורי האימה. סרין הגיח מבין העצים כמכושף, כמעט ולא מודע לתנועתו. הוא הצטרף למחול הפראי. אישה התקרבה אליו, רוקדת בחיות שאי אפשר לשאת. עורה עטוי השושנים סמוק כוורד, אוזניה המחודדות עטורות זהב מסתלסל. היא זקרה את סנטרה המושלם בחן, צוחקת בקול פעמונים עדין. היא רכנה אליו, מצמידה את שפתיה אל שלו לרגע קט שנדמה כמו נצח של אושר. טעמה המתוק של הנשיקה הציף את אותו, דביק וממכר כדבש במלכודת זבובים. משהו עמוק בקרבו זעק בכאב, מזכיר שהבורות היא ברכה. שעדיף היה אילו מעולם לא התקרב למחול. הוא ניסה לשוב אל בת הפיות, אך היא נעלמה, רק צחוקה הקליל עדיין מרחף האוויר. סרין התנפל על הפירות הלא מוכרים, נואש להפיג את טעם האפר שבפיו. טעמם המתוק התפוצץ בפיו, מכניס אותו עמוק אל תוך מעמקי המחול. אבל לא היה בכך כדי לספק את פיו של הנער. הוא לגם מיין הפיות בתשוקה נואשת, נופל אל הבוץ. כשקם הכל נמוג. ניגון הפיות התפוגג בדממת היער. הנער השיכור זעק בכאב. יודע שלעולם לא ישמע שנית את שירתם של בני הפיות. לא יטעם את הטעם המופלא של פירותיהם או יחוש בעורם המושלם תחת ידיו. הוא בכה, טעם האפר שבפיו רק מתגבר. הוא צרח, יודע שלא יוכל עוד להסתפק במה שיציע לו עולם בני התמותה.

הייי
התחלתי לכתוב את הרסיס הזה לפני איזה חודש וטיפה נתקעתי. אז קבלו אותו באיחור.
שתי הודעות:
נפתחה תחרות כריכות לכריכה החדשה! היא נמצאת בדף שלי לכל מי שמעוניין והכריכה הזוכה תהיה הכריכה החדשה שלנו.
הודעה שנייה, אני מקווה שאני אסיים להכין את המרתון לשבוע הבא, אז כדאי לכם לעקוב! בנתיים יש חמישה קטעים (איזה שלושה מהם ארוכים ממש) והתקווה היא לסיים עשרה.
אז בהצלחה לי עם הרסיסים ובהצלחה לכל מי שמשתתף בתחרות כריכות!
אנחנו נתראה עוד שבוע בתחילת המרתון!
ביייי