רסיסי סיפורים

הנזיר הנווד

הנזיר ישב בלב העמק, רגליו משוכלות, מפרקי כף ידו הסגורים נפגשים מול ליבו. ציוץ ציפורים רחוק הדהד, אור שמש בהיר שטף את פניו; אך הנזיר המשיך לעצום את עיניו, מתעלם מהרוח הקרירה ומציוץ הציפורים ומן אור השמש, תודעתו של הנזיר נותרה הרחק מן המתרחש בעולם הגשמי. בתוך תודעתו ניצב הנזיר בעמק של אבן אפורה, שמיים סגולים מלאי כוכבים התערבלו מעליו, סלעים מוארכים שוטטו באוויר, מעוטרים בסמלים מיסטיים שזרחו קלות באור סגול. נפשו של הנזיר התקדמה אל מרכז העמק, שער עץ פשוט שנועד לטקסי אשכבה לנפטרים. קול קריעה מחריד נשמע לפתע, צבעיו של העולם עצמו רעדו והתנפצו, נפש הנזיר זעקה בכאב שיצר הכאוס. רגע לאחר מכן שב העולם לקדמותו, רק זעקת הנזיר שעוד הדהדה בעמק סימנה שדבר מה קרה. "גלה את עצמך אויב!" הרעימה נפש הנזיר.

צחוק אדיר הרעיד את העולם, פנים מעוותות עשויות אורות מנופצים התגלו במרכז העמק, תלויות מעל השער. "הבחנת בנו." ציינה הישות בלעג. "אך אין הדבר אומר שתוכלו להביס אותנו."

נפשו של הנזיר התכווצה תחת הלחץ האדיר שיצרה הישות, "נמצא דרך להביס אתכם" נאבק הנזר לומר , "ראשי המנזרים לעולם לא יתנו לכם להצליח."

"איש אינו יכול להביס אותנו!" הרעימה הישות "ראשי המנזרים הזניחו את חובותיהם במשך זמן רב מדי, כוחנו גדל בזמן שהנזירים איבדו את דרכם, ומהנוודים נותרו מעטים. גורלכם נחרץ."

"לעולם לא ניתן לכם-" התנשף הנזיר.

"לך נווד קטן שלי, " הרעים הקול, כופה את רצונו על נפשו של הנזיר שאיבדה ממיקודה בבהלה. "לך נווד קטן, והפץ את הבשורה לחמשת המנזרים, עידנו של האיזון תם ונשלם לעד!" הכריז.

בעמק המואר נפתחו עיניו של הנווד באחת, צל כיסה אותו לרגע אחד, גופו נרעד קלות. הוא התנשף כנפשו הושלכה בחזרה לגופו בעוצמה. אחרון הנוודים נעמד על רגליו, אד שחור קלוש עולה מעיניו.

במקום רחוק אחר התעורר ראש מנזר בבהלה מחלומו, הוא זינק על רגליו ומיהר אל מגדל הפעמון, משמיע את האזעקה בכל כוחו. המלחמה האחרונה החלה .

 אז היי! כבר כמהזמן לא העליתי, עם חודש ארגון והכל לא היה לי ממש זמן להקליד משהו, אבל עכשיו אני חוזר וסוף סוף יש לי לפטופ אז יהיה הרבה יותר נוח ללכתוב (את הקטע הזה אני כבר כותב מבית ספר) אני עובד גם על שני פרויקטים חדשים ישנים אז יש הרבה למה לצפות. מוזמנים לבדוק עוד פרטים בספר החפירות והעדכונים שלי.

אל תשכחו לתת כוכב אם אהבתם ואל תפחדו לתת ביקורת, ביייייייייי