רסיסי סיפורים

דמו של וולקן

הנפח הנחית את פטישו בעוצמה, גיצים כתומים עופפו מהמתכת המלובנת. הוא הרים את ידיו החשופות, מוחה זיעה ממצחו הסמוק. הנפח רכן שנית, מעצב את צורת המתכת בכלי אחר ויוצר שסע משונן. "צא החוצה ילד!" קרא בקול ניחר. "אני יודע שאתה כאן."

נער בוגר הגיח מאחורי אחד הקירות בזעף. "אני כבר לא ילד זקן אחד." רטן.

"לא אני מניח שלא." אמר הנפח בחיוך. "הנפחייה קוראת לך נכון? דמו של וולקן להוט לעבוד באש."

"אני לא רוצה לשבת בסדנה הישנה הזאת כל החיים כמוך זקן." אמר הנער בבוז.

"הפלדה קוראת בחור." הרעים הנפח בצחוקו העמוק. " גם אני הייתי כמוך שתדע. חולם על הרפתקה חסרת תוחלת."

היה כמעט בלתי אפשרי להבחין באדום המתפשט בלחייו הסמוקות ממילא של הנער, ואולי כלל לא האדים והיה זה רק חום הכבשן. "זה באמת כל כך נורא לרצות לראות את העולם? לצאת מהסדנה המשעממת הזאת?" הוא שאל, כמעט נעלב.

"כמובן שלא." מחה הנפח. "הטובים ביותר מדמו של וולקן נדדו בארץ. אבל לא זה הייעוד שלנו. הכבשן קורא בקול חזק יותר. החובה המקודשת קושרת אותנו לאומנות הברזל."

"אני לא רוצה להיות עוד נפח." אמר הנער בחדות. "הברזל משעמם אותי. הסדנה מחניקה ומתישה כמו שלשלת פלדה."

הנפח רק צחק בקול.

"מה אתה רוצה ממני!" התעצבן הנער שחור השיער, כעס ועלבון נסוכים בפניו.

"אוי ילד." אמר הנפח בשקט. "אני יכול לראות איך אתה מביט באש. אתה יכול לשמוע את המתכת שרה יותר טוב מכולנו. אתה תהיה הנפח המוכשר ביותר שיצא מהמשפחה הארורה הזאת. שני רק לוולקן עצמו."

"אני לא רוצה את זה!" התפרץ הנער. "תפסיקו להגיד לי מה להיות!"

"אני יודע ילד." אמר הנפח. "יעברו שנים עד שתחזור אל הסדנה. כולי תקווה שתשרוד את המסע. בשביל זה הכנתי את זה." אמר והרים את פיסת המתכת שעליה עבד.

עיניו של הנער נפערו. "מגן?" הוא בקושי הצליח להאמין. "הכנת לי מגן משל עצמי?"

"זאת רק ההתחלה." אמר הנפח במבוכה. "לא ציפיתי להראות אותו מוקדם כל כך."

הנער נצמד אליו בחיבוק גדול. "תודה דוד." לחש. הנפח החזיר חיבוק נבוך, לחייו הסמוקות ממילא מאדימות עוד יותר. "תצטרך גם כלי להגנה עצמית." הוסיף.

"פטיש נפחים." אמר הנער בהחלטיות. "כדי לזכור אותך." הנפח רק שתק במבוכה, לא מורגל בחיבה הפתאומית. "נכין אותו יחד."

והם ניגשו לעבוד. מתכננים את הפטיש באינספור טכניקות חישול נסתרות. ובתום שבוע עבודה הניפו שניהם פטיש נפחים אדיר, עשוי מתכת כהה כמו פחם או אבן געשית. על ראשו מוטבע סמל הפטיש והסדן של וולקן הנפח, מוקף במעגל של אש נוזלית היישר מלב הכבשן האגדי. וזו הייתה התוצרת המשובחת ביותר שיצאה תחת ידם של בני וולקן. וכשיצא הנער למסעו הוא נפרד מדודו בדמעות עזות יותר משבכה כשנפרד מהוריו. "כשתחזור כבר לא אהיה כאן ." היו מילותיו האחרונות של הדוד לאחיינו. "תהפוך אותנו לגאים. במסע וחזרתך. דרך צלחה בחורי." הוא אמר.

והנער שחור השיער הרים את המגן והניף את פטיש הנפחים אל על ונשבע שיעשה את דודו גאה בדמעות ונפרד לשלום. וכשחזר הנער אל הסדנה כבר לא היה נער, ודודו יצא למסע אל המעמקים שמהם אין חזרה. והגשים את ייעודו כגיבור וכנפח האדיר ביותר מאז שהילך וולקן את הארץ.

אז זה הקטע שחפרתי על כמה אני אוהב. מקווה שנהניתם, תנו כוכב, תגידו אם ההייפ היה שווה את זה. מתישהו אני אכתוב גם את וולקן חשל האגדות בעצמו אבל כרגע תסתפקו בצאצא אגדי חסר שם. לשבוע הבא יהיה משהו שrey_the_dragon_7 תתלהב ממנו בתקווה שאני אצליח להפוך אותו למושלם בעריכה כי יש יותר מדי מקומות שהוא רועד. ביייי