רק בזכרונות (סיפור גמור)

פרק 9:

המחלקה השיקומית היתה שקטה למדי ואולי זה היה לאור העובדה שהגעתי הפעם בשעת בוקר מוקדמת לעומת שאר הפעמים בהם אני מגיעה בין הערביים.
הנסיעה באוטובוס גרמה למחשבותיי להתרבות ולהסתבך האחת בשניה,זכרונות התערבבו בדמיונות וחששות.לא ידעתי מה הדחף שלי בכל פעם להגיע אל סף הדלת ולברוח,לא ידעתי למה אני קופאת במקומי.
אבל עכשיו,אחרי שכבר ראיתי אותו פעם אחת כשהוא ללא שום פגם על פני המלאך שלו יכלתי להתנחם בכך.
הפעם הגעגוע הוא זה שדחק בי לראותו,ניסיתי לשכנע את עצמי שגם אם הוא לא זוכר כלום,אני יכולה לדמיין שהוא זוכר את הכל כי הוא נראה בדיוק כמו פעם.

״היי,את בטח הגעת בשביל מאיר״אותה האחות בעלת הקוקו המתוח הביטה בי במבט שמנסה לבחון אותי,או כך לפחות חשתי.

״כן,אשירה״הצגתי את עצמי כשהיא ממשיכה להביט בי.

״מי היית בשביל מאיר?״אישוניה מתכווצים ובוחנים את תנודות השפתיים שלי.

אני נאלמת דום ושיערותיי סומרות לאורך כל גופי,המבט שלה לא מרפה ממני ואני מרגישה מחוייבת לענות.
אני לא יודעת איך להסביר מי הייתי בשביל מאיר,כי אני לא באמת יודעת מי הייתי בשבילו. אני יודעת שהוא היה בשבילי הכל,הוא היה הבריאות שלי והחולי שלי,הסיבה לחיוך שלי והטישו שמנגב לי את הדמעות,הוא היה המראה שלי ושיקף בי את כל החרא ואת הטוב. ידעתי שהוא היה האיזון שלי.
לעולם לא הצלחתי לדעת מה הייתי בשבילו,וכנראה שגם לעולם לא אדע.

אני מכחכחת בגרוני ומתגברת על ההלם שלי.

״היינו חברי ילדות,ואז סוג של בני זוג,אממ...אני לא בדיוק יודעת מה היינו״אני ממלמלת את מילותי בבלבול וחוסר ארגון,הקול שלי רועד ובקושי נשמע והאחות רק מהנהנת בהבנה.

״תכנסי״היא אומרת ועוזבת אותי לבדי.

אני נזכרת במילותיו של ליאם לאורך כל הדרך הקצרה אל החדר,אני חוזרת עליהם שוב ושוב בראשי.
טעם נרכש שהופך להתמכרות,אני הייתי ההתמכרות שלו? אני רוצה להרגיש שוב ההתמכרות שלו,אני רוצה להרגיש שהוא זקוק לי ואני לא הדפוקה היחידה שמרגישה שתלשו ממנה חתיכה.
אני רוצה להיות שוב המחוזרת,זאת שכל הזמן יש מישהו שמביט בה במבט מחמם שגורם לה להרגיש בטחון עד לרגע שהוא עוזב.
אני רוצה להרגיש בטחון,מהרגע שמאיר נפגע בתאונה אני מעורערת בכל מעשה קטן שאני עושה.
אני חייבת להאחז במשהו,גם אם זה אומר שזה לא יהיה עוצמתי ומדויק כמו המשהו של פעם,אני חייבת את זה כדי לחיות ולנשום אוויר קצת יותר נקי.

אני פותחת את הדלת הכחולה מבלי להסתכל או להסס,פשוט נכנסת אל החדר חסרת נשימה.
כשאני מעזה לפקוח את עיניי שוב אני רואה אותו שוכב על מיטתו כשהוא קורא ספר,הוא מסיט את עיניו מהספר ומביט בי במבט מבולבל,הוא מזדקף משכיבתו ומניח את הספר בצד גופו.