רק בזכרונות (סיפור גמור)

פרק 51:

״עיקר התשובה של האדם ישמע בזיונו, ידום וישתוק״
(רבי נחמן מברסלב)

הבטתי במאיר שנראה מתוח מבדרך כלל ושיחק באצבעותיו כל הדרך לבני ברק, הוא הביט דרך חלון האוטובוס בנופי ההרים של ירושלים שהתחלפו בנופי הבניינים של בני ברק.

״מאיר״פציתי את פי לאחר שתיקה ארוכה בנינו, שנינו הרגשנו את המתח באוויר, שנינו חששנו ושנינו פחדנו ממה שעתיד לקרות.

״הממ״הוא השמיע ולא הביט בי.

״תסתכל עליי.״ציוויתי עליו בקשיחות.

הוא סובב את ראשו אליי והביט בי בעיני מנטה צלולות ופקוחות לרווחה, ואני חייכתי חיוך מצומצם.

״יהיה בסדר, אתה תתעמת איתם על הכל והם יצטרכו להתנצל סוף סוף.מה שההורים שלך עשו לך זו לא דרך התורה בשום צורה, זה לא החינוך של אנשי אמונה וזה לא היה מגיע לך.
הם בעצם בחרו במו ידם להרחיק את הבן שלהם מהם.״

״אני יודע אשירה״הוא נאנח וכתפיו נשמטו מטה,
״אבל אין לי אומץ לעמוד מולם, עכשיו כשהכל חזר אליי והם לא יודעים מזה, אני אראה את אבא שלי וכל מה שיופיע לי מול הפנים זה המכות רצח שהוא דפק לי בתור ילד.״

״ובדיוק בגלל זה הם צריכים להתבייש בעצמם, הם צריכים לפחד, הם צריכים להיות במתח.אתה לא.״אמרתי.

״איך את תמיד כל כך בטוחה בעצמך?אין בך פחד.״הוא חייך חצי חיוך כובש.

״אחרי שאיבדתי את היקר לי מכל, ממה אני כבר יכולה לפחד מאיר?״שאלתי וחיוכו אט אט התמוגג כשעיניו נופלות מטה אל רגליו.

צעדנו שוב בשתיקה את כל הדרך מהמרכזית אל השכונה שלנו בבני ברק, הלב שלי פעם בעוצמה רבה אך ציוויתי על עצמי להיות חזקה ולתפוס את עצמי בידיים, אף על פי שמאז שעזבנו לא העזתי לבקר בבני ברק, נאלצתי הפעם לבקר בשביל מאיר, כי הוא רצה לסגור מעגל עם ההורים שלו.ואני ידעתי שהוא נמצא בתקופה קשה בה הוא מרגיש צורך לפתור כל מיני פינות מעברו שהוא לא הצליח לפתור לפני שאיבד את הזכרון.

הוא נעמד קפוא מול שורת הבניינים שנגלתה למולנו, כמעט ונפלתי על פניי כשזיהיתי את הבניין שלי בקצה השורה, עדיין בצבע חום מתקלף, עדיין כשעשרות ילדים מתרוצצים תחתיו ומשחקים.

״זה הבניין״הצבעתי על הבניין האמצעי, ומאיר המשיך להביט בו קפוא.גופו התקשח ועיניו ננעצו בנקודה מסוימת ולא משו ממנה, הבנתי שזה עוד פלאשבק מעברו, עכשיו כשהוא התחיל להזכר, הזכרונות מתקיפים אותו ללא הפסקה עד שגופו כבר לא מצליח לעמוד בזה, והוא מתמוטט.