רק בזכרונות (סיפור גמור)

פרק 58:

״אז על מה רצית לדבר?״היא עמדה בשילוב ידיים בכניסת הבית שלה, כשהיא מרימה גבה ומביטה בי מכף רגל עד ראש, ידעתי כבר שהלבוש שלי לא מוצא חן בעיניה.

״אפשר להכנס?״שאלתי בחיוך, היא בתמורה פתחה את דלת הדירה שלה לרווחה ונכנסה אל ביתה מובילה אותי אחריה.
על הספה שכב בחור צעיר בתחתונים כשהוא צופה בטלויזיה, הוא הביט בי בבלבול ומבוכה ועמית סימנה לו בראשה להעלם.הוא בתמורה קם כשהוא עוטף את עצמו בכרבולית שהייתה סבוכה בין רגליו ונעלם אל החדר.

״זה השותף שלי.״היא הסבירה ואני בתמורה הנהנתי והתיישבתי,
״את רוצה לשתות משהו? או שאת חוששת שהכלים לא טבולים?״

״לא תודה.״משכתי בכתפיי, כבר לא הרגשתי צורך להתנצל על מי שאני, גם לא נעלבתי ממנה.

״אז מה מביא אותך עד לדירה שלי?״היא שאלה והניחה רגל על רגל בישיבה זקופה, כשחיוך מצומצם על פניה.

״עמית, אני אוהבת אותך מאוד ואני באתי רק להתנצל על השיחה האחרונה שהייתה לנו. השתלחתי בך, לא ניסיתי להבין אותך, לא ניסיתי לשים את עצמי במקומך ולדמיין איך הייתי מגיבה אם יום אחד משום מקום היית מודיעה לי שחזרת בתשובה.״אמרתי, עמית הרימה גבות בהפתעה והנהנה בראשה,
״אני נמצאת בתהליך של תשובה, אני לא יודעת למה ואיך.פתאום מצאתי את עצמי מגלה את אלוהים.אני יודעת שאת מפקפקת בזה, ושאת דואגת לי.אבל אל תדאגי לי, תשמחי בי.אני נמצאת בתקופה יפה, אני לומדת לאהוב את עצמי כמו שאני, אני לומדת לחייך ולשמוח במה שיש לי. ונכון לעכשיו אין לי יותר מדי, אין לי משפחה, אין לי אהבה, אין לי בית, וגם אין לי כל כך חברים.יש לי רק את עצמי.״

היא הורידה את מבטה אל הרצפה ושתקה, אני שתקתי כמוהה.נתתי לה זמן לחשוב על הדברים שלי.
היא הרימה את עיניה הירוקות אליי וחייכה חיוך נבוך,

״קודם כל יש לך חברים, גם אם הם קצת כועסים עלייך.אני תמיד אהיה כאן בשבילך.״היא הבהירה, ואני יכלתי לנשום לרווחה.פחדתי לגלות שמאוחר מדי לתקן את היחסים איתה.

״עכשיו תגידי לי, מה זאת אומרת אין לך אהבה? מה נסגר עם אדון מאיר?״

״מאיר ואני סיימנו עמית.״

״מה סיימנו?!מה?!״היא ניערה את ראשה באי הבנה, צועקת.

״זה נגמר, מאיר הודה שלמרות שנזכר בהכל, הוא לא מרגיש אליי כלום, הוא לא מצליח להזכר ברגשות.״אמרתי,
״אני בסדר עם זה כבר, מישהו חכם אמר לי שאולי אני צריכה ללמוד לאהוב את עצמי לבד, לא מבעד לעיניים של אחרים.״

״אני לא מאמינה.״היא קמה ממקומה מתחילה לצעוד מצד לצד כשהיא מעבירה יד על תלתליה הפזורים על גבה.
״פאק פאק פאק, כמה חרא בן אדם צריך לאכול בחיים האלו?״

חייכתי מביטה בה, חברה שלי דואגת לי, היא מרגישה את כל הצער עבורי, התרגשתי.

״הכל טוב עמית, אני נשבעת לך שאני בסדר.״הרמתי את ידי בהודאה.