רק בזכרונות (סיפור גמור)

פרק 37:

״הלו.״קולו הגברי של מאיר נשמע מבעד לטלפון ותחושת חמימות נעימה החלה להתפשט בגופי.

״אני צריכה שנפגש, כמה שיותר מוקדם.בבקשה.״אמרתי במהירות אוחזת במכתב שלו וביד השני משחקת בצמיד בין זרעותיי.

״הכל טוב?״הוא שאל.

קבענו לשעה תשע בבוקר אחרי שכל הלילה לא ישנתי מפרפרים, סוף סוף חייכתי על הכרית רק מהמחשבה על כך שמאיר תכנן להציע לי פעם נישואים.רק על הדמיונות בהן אנחנו מתחתנים ומגדלים ילדים, כבר דמיינתי אותם מחייכים אליי עם העיניים הגדולות של מאיר והחיוך הקורן שלו.וראיתי איך הוא אבא סבלני שמפנק אותם, בזמן שאני האמא הרעה שלא מסכימה להם לאכול ממתקים וכועסת עליו שהוא מרשה להם הכל.

ישבתי על ספספל למול הכותל כי מאיר ביקש להפגש שם אחרי שיתפלל שחרית,אני ישבתי והבטתי בכותל שהואר באור השמש שזרחה והבטתי בתיירים שהצטלמו עם גבם אליו בחיוך.מרחוק ראיתי את מאיר מחפש אותי בעיניו כשלראשו ולידיו עדיין כרוכים התפילין, ואפילו לי זה עשה פעימות לב.לעזעזל, למה התפילין האלה גורמות לבנים להראות עוד יותר מושכים.

נופפתי לי בכף ידי והוא חייך את חיוכו הממיס והתקרב, הוא קיפל את התפילין אל תוך הנרתיק שלהם והתיישב לידי.

״בואי נלך לשתות קפה, בא לך?״הוא שאל,ואני בתמורה הנהנתי, ואז צעדנו בסמטאות המובילות אל הקופיקס שהכי קרוב אל הכותל.

״אז מה רצית?״הוא שאל כשערבב את הקפה שלו ומצאנו איזו פינה להתחבא בה.

״אני לא יודעת.״אמרתי בחצי חיוך והוא הרים גבות,
״כאילו זה קשור אלייך, אבל לא באמת קשור אלייך, כי אתה לא זוכר כלום ותאכלס גם אין לך מה לעשות עם זה.״פלטתי את הכל במהירות.

״בכל זאת, אני רואה שאת מתה לשחרר את זה אז תשפכי כבר אשירה״הוא אמר, ואני גיחכתי.

טחבתי אל ידיו בחיפזון את המכתב ואת הגורמט, הוא הביט בהם בתמיהה וקרא את מה שהיה בכתוב כשכפות ידיו רועדות, הוא העביר בי מבט מצמרר ואז חזר אל הגורמט כשהוא בוחן אותו מכל כיווניו.

שתקנו במשך שניות ארוכות כשהוא מבצע רעשי קליקים באצבעותיו במתח.

״אני לא מצליח להבין את היעד של כל זה.״הוא פולט לאוויר ואני נעשת מתוחה לדעת למה התכוון.

״מה זאת אומרת?!״אני שואלת בלחץ.

״אני מאמין בה׳, אי אפשר לפספס אותו בשום פינה אשירה. גם לא במקומות הכי חשוכים בעולם.גם לא בחוסר הזיכרון שלי, מתוך השכחה אני יודע שהוא קיים. איך הוא שומר עליי בפינצטה מכל מה שעלול לפגוע בי, ואיך הוא מציב סביבי מלאכים שומרים.״הוא מביט בי למאית השנייה גורם לליבי להאיץ בפעימותיו.

״אבל מה היעד של כל זה?למה הוא עשה לי את זה? למה הוא החליט לגזול מעוד אנשים את העתיד הכל כך יפה שלהם...למה הוא עשה לך את זה אשירה, למה הוא לקח אותי ממך?״הוא שאל שוב גורם לי להתפוצץ, התחשק לי לבכות ולחבק אותו, סוף סוף מישהו מבין אותי, מבין לליבי.
בכל פעם שנפגשנו הרגשתי שסוף סוף יש מישהו שרואה אותי, רואה מעבר לכל מה שאני, שמישהו חושף את כל המסכות שלי ומלטף אותי.