רק בזכרונות (סיפור גמור)

פרק 44:

מצאתי את עצמי בשדה התעופה, עם טרולי קטנה וכחולה, קפוצ׳ון ענק ומבט מהסס.הבטתי בטיסות הקרובות ביותר ותהיתי לאן לעזעזל אני טסה?

אני מודה, התחרפנתי.
במשך חודש שלם הסתובבתי בתימהון מוחלט בעולם, לא הצלחתי לתקשר עם אף אחד, ועם מי שכבר תקשרתי הוא בעצמו היה מבולבל לחלוטין.הרגשתי כל כך ריקה מבפנים עד שלא יכלתי לסבול את עצמי יותר מתהלכת כמו עצם בלתי מזוהה.
החלטתי לארוז מזוודה ולטוס לאן שהרגליים שלי יקחו אותי, במזוודה שמתי ביקיני, אבל גם מעיל צמר.כי לא יכלתי לדעת לאן אני הולכת לטוס.

הטיסה הקרובה ביותר הייתה לאומן, בשעה 5 וחצי בבוקר, לא לא לא.אין סיכוי.אין שום סיכוי שמכל הטיסות שבעולם אני אמצא את הטיסה הקרובה ביותר לאומן.אני הרי ברחתי הכי רחוק משם, מהקרבה לאלוהים, מהקרבה לדת, אפילו וויתרתי על מאיר רק כדי לא לקשר את עצמי לאחד ממאפייני הדת.ועכשיו אטוס ליעד שרק אנשים שרוצים להתפלל טסים? משכתי את שיערי לאחור, הרגשתי שאני עומדת להתחרפן, שהחיים לא מפסיקים לשים לי רגליים.הלב שלי פעם בעוצמה כי הייתי צריכה להחליט אם אני תופסת את עצמי ועפה משם בחזרה הביתה, או שאני הולכת עד הסוף עם השגעון שלי.השעה הייתה 12 בלילה והיה לי סיכוי טוב להשיג כרטיס, החלטתי שאם לא יהיה כרטיס לטיסה אני פשוט חוזרת הביתה ומתנהגת כאילו שבחיים לא חשבתי על צעד כל כך מטומטם.

הכרטיס היה בידי, הטרולי עמדה ממש לצד הכיסא בו ישבתי בהמתנה.לצידי הייתה קבוצה של בנות חלקן נראו דתיות חלק פחות, עם רבנית שהובילה את כולן. גם כמה חסידי ברסלב היו שרקדו ושרו במעגלים כאילו שיש סיבה.להם אף פעם לא הייתה סיבה.

״כוסעמק.״זה כל מה שפלטתי שהבנתי לאן אני נוסעת.

״מי יתן לי איבר כיונה!אעופה ציון אומן הקדושה!״הם שרו כשעלינו למטוס, הלב שלי התחיל לפעום בקצב מטורף כאילו שאני הולכת לטוס לאיזה יעד אקזוטי שרחוק מישראל מרחק ימים, הובכתי מעצמי על כך שבכלל בתוך תוכי נלחצתי או התרגשתי, השכל הצליף ונזף בקול הפנימי שלי.

״טסה לבד לאומן אחותי?״שמעתי לפתע קול נשי ועדין פונה אליי, הסטתי את מבטי מהחלון הקטנטן ליד המושב שלי, לפחות בזה הסתדרתי.

היא הייתה בחורה צעירה, יפהפיה ברמות אחרות, היו לה תווי פנים אקזוטיים, והיא הייתה שזופה.השיער שלה היה אסוף לחצי קוקו ולחייה היו אדומות כתוצאה מהשמש.

״כן.״עניתי בפשטות, לא היה לי שום תשובה אחרת מתחכמת או מתחמקת לענות.

״ואוו, אין יותר יפה מזה.כולנו צריכים את הישועות של רבנו.״היא חייכה בחולמניות מביטה בתקרת המטוס ונראת מהורהרת בדבריה.

״לא ממש.״משכתי בכתפיי בהתנגדות לדבריה, אף על פי שהייתי צריכה כל כך הרבה ישועות, לא היה אכפת לי אם זה מרבנו או מהארי קרישנא. ״אני לא נוסעת לרבנו.״