יצאתי אל האוויר הקר אל מחוץ לפאב המעופש והריק שנכחו בו רק כשישה אנשים שהיו מחבורתו של אימרי, שגם אותו הותרתי מאחור.הלב שלי דפק במהירות מטורפת וסחרחורת כבדה עטפה אותי, הרגשתי איך הרגליים שלי נהפכות לכבדות והייתי צריכה להעזר בספספל שעמדתי לידו כדי לא ליפול על הקרקע.התחושה הייתה שאני ממש לקראת התעלפות, לאחר כמה שניות שבהן ניסיתי להרגע שלפתי את הפלאפון שלי מכיס הג׳ינס שלי וחייגתי לעמית.
״הלו יפה שלי!״היא צעקה בקול שנשמע די מאושר אל הפלאפון.
״עמית, אני חייבת שתבואי לאסוף אותי.את לא פשוט לא מאמינה מה גיליתי, את לא מבינה.״סיננתי בשיניים שחוקות כשכפות ידיי רועדות בטירוף והרגשתי איך הפלאפון עלול להחליק מהן במהירות.
היא נבהלה כהוגן למילותיי ולאחר עשר דקות בודדות היא הופיעה במכונית הקטנה שלה כשפניה מבוהלות, היא יצאה ממנה ורצה לעברי כשבידה בקבוק מים שנראה חדש וקר.כמו תמיד היא חשבה על הכל.
״את ממש חיוורת אשירה!״היא צעקה לעברי ואז אחזה בפניי והרטיבה אותן בבקבוק המים.
״את לא מבינה אשירה, את פשוט לא קולטת...״סיננתי והסטתי את שיערי לאחור כשביקש לכסות את פניי, טיפות המים שנזלו במורד לחיי הציקו לי מעט עם הרוח הקרירה אבל בסופו של דבר הועילו להרגשתי.
״דברי כבר את מלחיצה אותי״היא אמרה בעיניים גדולות וירוקות, כפות ידיה עדיין אחזו בפניי ואני התרחקתי מבקשת להתנתק מהן.
״את זוכרת את המעילים האלה שאני ומאיר קנינו?״אמרתי והצבעתי על המעיל שלגופי, והיא בתמורה חייכה במהירה וגיחכה.
״איך אפשר לשכוח חיים שלי״.
״אז מסתבר שבטעות לקחתי את של מאיר ומצאתי כמה דברים בכיס שלו.״אמרתי והרגשתי איך שוב ליבי מתחיל להאיץ, טחבתי את כפות ידי אל הכיס והוצאתי את המכתב ואת הצמיד.
״מה זה אשירה?״היא הביטה בכפות ידיי בבלבול.
היא הביטה במכתב ואז הרימה את עיניה אליי בבלבול, מגיבה בדיוק כמוני למראה המעטפה.זה היה כמו מעין דבר משותף לכל החוזרים בשאלה, אין קשר עם המשפחה, בטח לא כזה שהחוזר יוזם עם המשפחה.הרי הוא נזרק ממנה, הוא נפגע ממנה, הוא נאלץ לשרוד ברחוב בגללה.אבל מאיר תמיד היה ידוע כסלחן ביותר בחבורתנו.
״מה הוא כתב להם?״היא שאלה ואחזה במכתב כשהיא סוקרת אותו מכל כיווניו.
״אין לי מושג עמית.״משכתי בכתפיי ״אבל זה, זה מה שהרג אותי.״אמרתי והרגשתי איך עיניי נשרפות כשאני מקרבת את הצמיד לכפות ידיה.
״מה כל כך מוזר בצמיד לעזעזל אשירה, זה סתם צמ-״עיניה נעצרו לפתע אל תוך הצמיד המתכתי כשהיא קוראת את האותיות וגבותיה מתכווצות.היא השמיעה רעש בהלה והניחה את כף ידה על פיה כשעינייה עולות מעלה לעברי, זה כבר היה רגע שלא הצלחתי להחזיק את עצמי ועיניי ששרפו ביקשו להוציא את הדמעות החוצה.
YOU ARE READING
רק בזכרונות (סיפור גמור)
Romanceאשירה ומאיר נולדו לאותה השכונה בבני ברק,כולם הכירו את זוג הילדים שסירב להכנע לגבולות ולא הפסיק להסתובב יחדיו,בגיל שבע עשרה,החליטו לחזור בשאלה יחדיו. הכל משתנה בחייה של אשירה כשמאיר עובר תאונת דרכים קשה בגיל עשרים ושלוש ומאבד את הזכרון. ״מאיר כאן אשי...
