רק בזכרונות (סיפור גמור)

פרק 10:

״אז מה נסגר איתך לאחרונה?״
עיניה הכחולות והעגולות ריצדו תוך כדי על מסך הלפטופ שלה,היא הייתה מכורה לעבודה בצורה מחליאה.
התלתלים שלה עמדו זקורים על כתפיה החשופות,וראיתי כיצד המלצרים לא מפסיקים לפזול במבטיהם אליה,היא תמיד משכה את מבטי הגברים אליה מבלי לתת לכך יותר מדי תשומת לב.השפתיים שלה עוקמו הצידה שקראה כנראה משהו משעשע ברפרוף המחשב שלה.

״נתחיל בזה שהמחשב שלך יסגר״פלטתי אל האוויר ולגמתי מההפוך שלי כשאני מגחכת לנוכח המבטים הבלתי פוסקים של המלצרים לכיוונה.
היא חייכה חיוך בעל שיניים צחורות וישרות כשבמסגרתן שפתיה העבות מרוחות באודם סגול,ואז טרקה את המחשב בדרמטיות כשהיא מזיזה אותו אל הכיסא שהיה מונח בין שנינו.

״אני כולי שלך״היא הרימה את ידיה לכניעה.

״ושל עוד כמה פה״התקשתי להשתלט על עצמי כשאני מתפרצת בצחוק למבטי המלצרים שלא הפסיקו לעבור לידה ובכל פעם שהיה מישהו שעוד לא הספיק להבחין בה,פרצופו הסגיר את פליאתו.

״מה?״היא הזיזה את עיניה אל הצדדים כמחפשת את המקור שממנו אני צוחקת.

״תאמיני לי עמית,יש דברים שלא משתנים״אמרתי כשאני חוזרת להביט בה בחיוך רחב שיניים,היא בתמורה השיבה לי את חיוכה הקורן למרות שלא הבינה בכלל למה התכוונתי.

״מה איתך אשירה?״עינייה התכווצו במעין ניסיון לקרוא את שלי,וכף ידה הונחה על שלי. כשהבחינה בעיניי שיורדות אל כף ידה היא החזירה אותה אל גופה,היא ידעה שלא חיבבתי מגע במיוחד,מלבד מגעו של אחד.

״אני בסדר״יריתי אל האוויר בפנים חתומות כשאני שוב לוגמת מההפוך שלי ולא מתרגשת מנסיונתיה לדובב אותי רק בעזרת אישוניה שלא מרפים ממני.

״אם כבר מעלים את זה שיש דברים שלא משתנים,זיוני שכל כמו תמיד הא אשירה?״הקללות שיצאו מפיה בכל פעם גרמו לי להתפרץ בצחוק,משום שהן נשמעו כל כך מוזר לאור המראה המלאכי והעדין שלה.

היא גלגלה את עיניה שפרצתי בצחוק כמו תמיד ואז כרכה את אחד מתלתליה סביב אצבעתה,כשהיא נוקשת באצבעותיה על השולחן וממתינה שאסיים לצחוק את הצחוק ״הרגשי״ שלי.
היא תמיד טענה שיש לי נטייה לצחוק בכל פעם שהכל כל כך מחורבן אצלי,הוסיפה לומר שהצחוק הזה יכול להתפרש כזלזול אצל אחרים,אבל היא לא קונה את זה,היא בטוחה שזו הדרך שלי להתמודד עם הכאב.
אני בטוחה שהיא פשוט סטודנטית בנאלית לעבודה סוציאלית.

״הבנתי מליאם שביקרת אותו כמה פעמים״היא פצתה את פיה שוב ופניה התרצנו כשאמרה את זה,גורמת לי למחוק את החיוך המטופש שעל פניי.

״אז את וליאם דואגים לעדכן אחד את השני לגבי המצב שלי? יש דברים שבאמת לא משתנים״הדגשתי את מילותיי במבט חטוף אל הפלאפון שלה שהתמלא ברעש של הודעות שצרם את אוזניי.