רק בזכרונות (סיפור גמור)

פרק 39

״את יודעת מה החלום שלי אשירה?״הוא הביט בי כשעיניו התמזגו ברקע הדשא הירוק עליו שכבנו, הבלונים הזהובים שהתעקש לקשור סביב פרק כף ידי הפרידו בנינו במרחק נשימה.

״מה?״שאלתי והבטתי בשמיים, באותם רגעים חשבתי על כמה אני רוצה להנציח את הרגע הזה לעולמי עולמים.זו הייתה עוד שנה שהוא ידע בדיוק איך לחגוג את יום ההולדת שלי, במקום הכי רגוע עלי אדמות, מדשאה סתמית באחד הפארקים בירושלים, בשעה שבה כל הילדים בבית הספר והמקום שומם, על שמיכת משבצות עם יין אדום ותותים, רק אני והוא והציפורים, רק אני הוא והבלונים שהתעקש לקנות לי.

״החלום שלי זה לחגוג איתך יום הולדת שישים.״הוא אמר לפתע גורם לי להסית את מבטי אליו ולפרוץ בצחוק.

״תמיד ידעתי שאתה מוזר, אבל פה אתה כבר נסחף.״גלגלתי את עיניי, כבר יכלתי להתרגל לכל ההצהרות המוזרות של מאיר, הוא גם תמיד גרם להם להשמע כל כך עמוקות פתאום, אבל הפעם חשבתי שזו רק בדיחה.

״אני רוצה שבעוד ארבעים שנה, נשכב שוב על הדשא עם השמיכה הזאת קצת יותר בלויה, ונוכל להרגיש שמיצינו את הכל, הבאנו ילדים לעולם וגם נכדים, קנינו בית בישראל, הוכחנו לכל הזקנות מבני ברק שאנחנו הרבה יותר ממה שחשבו.״הוא אמר ואחז בסנטרי מתעקש לגרום לי להביט בעיניו כשהוא אומר את המילים המחממות שלו, ואני לא רציתי להזיל אפילו דמעה אחת ביום ההולדת שלי, מימלא היום הזה גרם לי להזכר בילדה שבי, בילדה שננטשה על ידי בני ברק.

״אני רוצה שהדבר היחידי שלא נמצה בגיל שישים זה אחד את השני אשירה.״הוא חתם את דבריו כשאצבעותיו עדיין אוחזות ברכושניות בסנטרי, ואז שתקנו מספר שניות מביטים אחד בשני בשתיקה.