עייפות,
זה כל מה שהרגשתי מהרגע שמאיר עזב את דירתי לבקשתי, התהלכתי בעייפות במשך יומים.הייתי עייפה מלנסות להכיל אותו, ואת עצמי.הייתי עייפה מהתקוות שהתנפצו ברגע אחד של תמימות שלו.אני יודעת בתוך תוכי שהייתה לו כוונה אמיתית וטובה ליצור בינינו יחסים אינטימיים ורומנטיים, אך בדרכו שלו.הוא גם לא יודע מדוע כל כך התגוננתי כשהוציא את מחשבותיו לאור.
תהיתי איך הוא מעז, האלוקים הזה, הקדוש ברוך הוא.איך הוא מעז למשוך אותנו בחוטים שלו.להרחיק ולקרב אותנו אליו, להשתמש באחרים כדי למשוך אותנו בחזרה אליו.איך הוא מעז לתת לי את המתנה הכי גדולה בחיים, אהבה אמיתית ואז בלי שום בושה לקחת אותה ממני, וביחד איתה לדרוש גם אותי.
לא, לא אתן לך את התענוג הזה.לא אכנע אל זה.
״אז מה איתך מאמי?״עמית שאלה כשישבנו באיזה בית קפה שכונתי בשכונה של ליאם, הוא לעומתה איחר והגיע רק אחרי רבע שעה בה כבר התמקמנו בשולחן הכי שווה באיזור המעשנים, כזה שהיה בפינה והכי קרוב למאווררים.
״מה איתי?כאילו שמשאית דרסה אותי, הלוך חזור, ולבסוף החנתה וגם הסתבר שזו הייתה משאית זבל.״פלטתי במרירות ובמהירות את המילים, מותירה את עמית וליאם המומים.
״וואה וואה, כדור מירמורון דחוף לך מותק.״ליאם אמר בהרמת גבה כשהוא מערבב את הקפה הקר שלו בעזרת הקשית.
״מה קרה?!״עמית שאלה ואספה את תלתליה לפקעת.
גיחכתי במרירות, ואז הצתתי סיגריה מעורבבת עם קצת ירוק, שואפת אותה עמוק לתוך ראותיי כשאני לוגמת מהשוקו החם שלי.כי אולי הוא יצליח להמתיק את החיים המרים שלי.
״מה קרה?עדיף שלא תדעו.״המעטתי במילים, כי הייתי כל כך עייפה כדי לשחזר במוחי את הבקשה המתועבת של מאיר, שנאתי אותו על כך שהיה תמים כל כך, ונחרץ כל כך כדי לבקש את זה.הוא לא יכל פשוט להמשיך להתנשק איתי ולסתום את הפה?.
״ואיי, מה הקטע שלך?!דברי כבר קרצייה!״עמית התחילה לאבד סבלנות ונופפה במפית כדי לנסות לקרר את עצמה.
ואז זה היה הרגע המטורף שבו פרצתי בצחוק מתגלגל, משחזרת את הבקשה של מאיר.את התמימות האין סופית שהייתה לו, את הציפיה שאולי באמת אצליח להסכים.אולי הייתה בו תקווה שאני עד כדי כך אוהבת אותו, כדי שאצליח למחוק את כל כולי, כל מה שהיה לי וכל מה שהייתי, כדי להיות איתו.ואולי בעולם אחר, בו לא הייתי ילדה ג׳ינג׳ית קטנה שכל כך נכוותה מאנשים שייצגו את הדת, את עולם התורה, אולי הייתי מסכימה להסחף ביחד איתו אל העולם שלו.אבל הילדה הג׳ינג׳ית חיה וקיימת בתוכי, עם המון כוויות, ורגליים שקועות עמוק בתוך הבוץ.
״את לא אמיתית...״ליאם זרק לאוויר מחייך חיוך בלתי רצוני כשהצחוק המתגלגל שלי לא פוסק.
YOU ARE READING
רק בזכרונות (סיפור גמור)
Romanceאשירה ומאיר נולדו לאותה השכונה בבני ברק,כולם הכירו את זוג הילדים שסירב להכנע לגבולות ולא הפסיק להסתובב יחדיו,בגיל שבע עשרה,החליטו לחזור בשאלה יחדיו. הכל משתנה בחייה של אשירה כשמאיר עובר תאונת דרכים קשה בגיל עשרים ושלוש ומאבד את הזכרון. ״מאיר כאן אשי...
