רק בזכרונות (סיפור גמור)

פרק 45:

התעוררתי בשעת בוקר מוקדמת אל החלון שנוף סגירירי השתקף ממנו, אומן הייתה קרה ומושלגת, השמיים היו כהים ומזג האוויר השפיע על מצב הרוח שלי.
התעטפתי במעיל הצמר הירושלמי שלי, וכרכרתי צעיף משבצות סביב צווארי כשאני מתחפרת בתוכו.היה לי חשק עז לכוס קפה רותח, שיחמם מעט את הלב הקפוא שלי.

״בוקר טוב!!״שמעתי צעקה כשבדיוק הזמנתי מבית הקפה שישב בכניסה של לובי המלון.

תמרי עמדה צוהלת ושמחה לבושה במעיל אדום ארוך ובוהק, שיערה היה מפוזר בשובבות על כתפיה.
היא נופפה לי לשלום בהתלהבות ואני בתמורה בהיתי בה במבט עייף ותמוהה.

״מה שלומך?״היא התקרבה אליי מניחה את כף ידה במעלה זרועי וחיוכה היפהפה פרוש על שפתיה, גורם לי לתהות שוב מה לעזעזל יש לבחורה כזאת לחפש באומן?

״בסדר.״פלטתי מפי בעייפות ובדיוק קיבלתי את הקפה הרותח שלי.

״חבל שהזמנת״היא עיקמה את שפתה העליונה,
״הבאתי קפה שחור טורקי, אסלי אסלי מישראל.״
היא הניפה בטרמוס גדול וכסוף ביד אחת, וביד שניה בכוסות חד פעמי לשתייה חמה.

״אני לא שומרת כשרות.״גיחכתי ולגמתי מהקפה הטעים והשרץ שלי.

״לא בגלל כשרות, בגלל התחושה של הבית.״היא הסבירה.

״אם היה לי רצון להרגיש בבית לא הייתי נוסעת לחור הזה.״כיביתי אותה, החיוך שלה התמוגג והיא כיווצה את מבטה בוחנת אותי.

״תסעי איתנו היום?אנחנו נוסעים לגן סופיה, גן מהמם.כדי לך...״

״לא חושבת, אני חושבת שאצא לטייל פה בסביבה.״דחיתי את הצעתה, גרוני אט אט התחמם מהקפה והחום התחיל להקרין בגופי.

״זה בדיוק המקום המתאים לטייל, את תתאהבי.אני הייתי בהלם בפעם הראשונה, את לא מבינה איך הנשמה שלך תרגיש פתאום חופשייה, את תרצי לחזור לאומן רק בשביל המקום הזה.״היא התעקשה בעיניים נוצצות מהתלהבות.

אפילו אני שהייתי עקשנית מטבעי ובעלת אגו רב, מצאתי את עצמי נסחפת אחר דיבוריה הלהוטים של תמרי שהייתה פשוט מהפנטת, מהפנטת בדיבורה המהיר והמתגלגל, מהפנטת ביופיה החיצוני.שני הנסיבות יכלו לגרום לכל אדם באשר הוא ללכת שבי אחריה, ואני התפלאתי שהיא בחרה להסחף דווקא אחרי חסידות ברסלב.

נכנסו אל הגן המרהיב ביופיו, הבנות הצטלמו ושרו שירים שמחים רוקדות במעגלים בהתלהבות, אני פשוט נמסתי.הלב שלי פעם בחוזקה כשצעדתי בגן, הרגשתי שלווה אין סופית.כל כך הרבה זמן שלא מצאתי יופי במה שראו עיניי, אפילו נופי ירושלים שנחשבת העיר היפה בעולם בעיניי המון האנשים הפכו להיות משעממים עבורי, הלבנים הירושלמיות סגרו עליי בחודש האחרון.בכל מקום נזכרתי בחוויות עם מאיר שנשאר ללוות אותי רק בזכרוני.