הביתה - לרגע 2

הביתה - פרק 3: המסיבה מתחילה

פרק 3: המסיבה מתחילה

"אני לא מאמינה!" הילה רתחה. "איך היא מעזה לדבר אלינו ככה, איך היא מעזה לעשות דבר כזה בלי הרשות שלנו, אנחנו פאקינג השותפות שלה לחדר, לעזאזל! היא חייבת להתחשב בנו לפחות! אנחנו לא הסמרטוטים שלה!" היא כל כך כעסה עד שלא הייתה מסוגלת לאכול.

הבנים הגיעו בדיוק בזמן כדי לשמוע את דבריה, וגיא נעץ בה מבט מודאג והניח על כתפיה את ידיו. "מה קרה, בייב?" שאל, ואז הוסיף בחיוך, "למי אני צריך לשבור את הצורה, הא? רק תגידי לי!"

הבנים צחקו, אבל הבנות היו נרגזות מכדי לצחוק. מעיין סיפרה לגיא בקול מלא זעם על דבריה של דנה כשפגשו אותה לפני ארוחת הערב בחדר 61. אצל הבנים הדעות בעניין היו חלוקות לשניים – אמיר ואיתן תמכו בבנות ואמרו שדנה חייבת לפחות להתחשב בשותפותיה לחדר, בייחוד אחרי מה שעשתה להן בשנה שעברה, ולבטל את המסיבה, בעוד גיא ועידו התלהבו ולא הבינו למה הבנות כועסות על קיום מסיבה בחדר שלהן ("מה, זה הכי כיף!"), אבל גם הם התעצבנו מאוד על דנה בגלל הצורה שבה דיברה אל הבנות.

"אני יודע מה נעשה," אמר עידו ועיניו הירוקות נצצו בערמומיות, "אני חושב שצריך להגיע למסיבה הזאת ולהרוס אותה."

"לא, לי יש תכנית יותר טובה," אמר גיא בביטול, "הבנות יבואו לעשות מסיבה אצלנו בחדר, רק אנחנו, יש מספיק מקום בשבילי ובשביל הילה במיטה שלי – "

הילה נעצה בו מבט נוזף. "די כבר, גיא, זה לא מצחיק!"

"טוב, טוב," מיהר גיא לומר, "אני רק מנסה לעזור, את לא צריכה להתנפל עליי ככה."

"אני מצטערת, אבל אני ישנה עם שתי בנות מעצבנות בטירוף בחדר שלי, הן מתכננות לעשות מסיבה בלי לשאול אותנו בכלל ורוצות שנעוף מהחדר בזמן הזה, ואתה יושב לידי וזורק בדיחות לאוויר!"

גיא נשף אוויר, מנסה להירגע, ולא אמר דבר. הוא לא רצה ליצור בינו לבין הילה ויכוח, לא כשכולם מסתכלים. הוא נזכר במה שכתב ביומן המסע המטופש ההוא. אולי זה כל הקטע, שנראה כאילו כלום לא משתנה אבל בסוף אתה מסתכל אחורה ומבין שבעצם כל כך הרבה דברים השתנו, עוד מהרגע הראשון. כן, הוא חשב שהכול יהיה אותו דבר גם בשנה הזאת, אבל איך לא, כבר עכשיו הכול מתהפך – יש מסיבה בחדר 61 (רעיון שהוא לגמרי תומך בו, אבל כמובן שאסור להיות שמחים מידיי כי אז הילה תתחרפן), הילה כועסת עליו, הבנות עצבניות ומאי ודנה שוב עושות צרות. ובעצם, כשגיא חשב על זה לעומק, הוא הבין שככה באמת נראית השגרה, האותו דבר, בחבורה שלהם: בלגן, חיכוכים, בעיות. הוא שנא את זה.

הוא העביר את מבטו על חבריו, שהיו עסוקים באכילה. מעניין אם זה ככה בכל קבוצות החברים, חשב לעצמו. או שזה ככה רק אצלנו. אולי רק אנחנו כל כך מסובכים. אנחנו? שאל את עצמו פתאום. אני בכלל לא קשור לכל זה. זה עניין של הבנות עם השותפות שלהן. אז נכון, אני החבר של הילה, אבל... זה לא אומר שאני חייב לתמוך בה בהכול. למען האמת, אני ממש רוצה ללכת למסיבה ההיא, ואולי גם לצעוק על דנה כמו שצריך על איך שדיברה אל החברה שלי, אבל זה הכול. הוא הציץ בחברתו ותהה מה היא הייתה אומרת על המחשבות שעברו במוחו עכשיו.