הביתה - לרגע 2

הביתה - פרק 27: מתיחת הפתעה

פרק 27: מתיחת הפתעה

זה היה יום ראשון, היום שבחדר 17 קראו לו "יום שביזות" או סתם "אל תעירו אותי, בחייאת". כל הבנים היו קמים בדרך כלל עם עפעפיים טרוטים מחוסר שינה אחרי סוף שבוע ארוך ומהנה, חזרה לשגרה מדכאת של לימודים והכנה לבגרויות. וכאילו שזה לא הספיק, ברכת הבוקר טוב של עידו הפעם הייתה לא אחרת מכאפה מצלצלת בפנים.

"אחח!!" זעק, וקפץ מהמיטה באחת, אוחז בלחיו הדואבת באימה. "מה עובר עליך?!" התנפל על גיא שעמד מעליו.

על פניו של גיא שרתה הבעה משונה: הפה שלו נמתח לחיוך מאושר, אבל הגבות שלו היו מכווצות בכעס. למען האמת, זה היה צירוף די משעשע, אבל לעידו כאב מידיי מכדי שיצחק. "אני לא מאמין עליך!" הכריז גיא, ועדיין נשמע כאילו הוא מתלבט אם לכעוס או לפצוח בריקודים.

"מה?" התבלבל עידו, "מה קרה?"

"יש לך חברה!" הודיע גיא, ידיו על מותניו.

עידו הסמיק. "אה, נכון...?"

עכשיו גיא נראה נעלב. "לא, זה לא מה שאתה אמור להגיד!" קרא בכעס. "תגיד 'מה פתאום', או משהו כזה."

"אה, טוב." גמגם עידו, מבולבל לגמרי. גיא עמד מעליו כאילו הוא מחכה למשהו, אז עידו אמר, "מה פתאום!"

"הא!" קרא גיא בשביעות רצון, ודחף את מסך הפלאפון הדלוק אל תוך פניו של עידו. "אז איך אתה מסביר את זה??"

עידו צמצם את עיניו לכיוון המסך, וראה את הווצאפ שלו פתוח, ולא סתם, אלא על שיחה עם רוני. "מה אתה עושה!" צעק, וחטף ממנו את הפלאפון. "למה לקחת את הפלאפון שלי? ואיך אתה בכלל יודע את הסיסמה? שיניתי אותה אלף פעם מאז שטסת!"

גיא צחק בהנאה. "קצת קשה להסתיר ממני סיסמאות כשאתה ישן אתי באותו החדר 24/7, אתה לא יודע?" שאל בחיוך. הוא חיבק את כתפו של עידו המבוהל. "אז מה, ירושלמי, חברה?"

עידו הסמיק ולא אמר כלום.

גיא חייך חיוך קנטרני בפעם האלף באותו הבוקר. הוא התגעגע מאוד לפעולה החשובה הזאת, להציק ולשגע את עידו. "ראיתי ששלחת לה שיר," הוסיף בחיוך ערמומי. "משהו של עידן רייכל, נכון?"

עידו השתחרר מאחיזתו, מסמיק אפילו יותר. "ממעמקים," אמר, והרים את ראשו בגאון, "וזה אחד השירים הכי יפים שיש, שתדע לך." הוא ראה שגיא עדיין צוחק, ומיהר להגיד, "למה, איזה שירים אתה כבר מקדיש להילה, הא?" הקניט אותו חזרה, "'האוטו שלי היופי שלך'? אני בטוח שהיא מתה על דודו אהרון."

גיא התפוצץ מצחוק. שניהם ידעו שדודו אהרון היה זמר שהילה לא סבלה. "מה פתאום," צחק גיא, "אני מקדיש לה שירים עם קלאסה."

"איזה שיר למשל?" השתעשע עידו.

"אני אפילו אשיר לך אותו," גיא לא הפסיק לצחוק, "זה הולך ככה: מזמינה הפוך לשנינו ורק מתלוננת על החום! איזה חום, אולי נמות, שואלת –"