הביתה - לרגע 2

הביתה: פרק 13 - התו האחרון

*בפרקים הקרובים הדמויות שלנו עומדות לעבור דברים לא פשוטים (רמז / ספוילר: הם יכירו את בית החולים מקרוב, וכנראה שגם הלב שלכם יצטרך איזה טיפול כדי לאחות את השברים..) גם אני לא מתה על דם ובית חולים אז זה לא יהיה משהו מפחיד מידיי אבל זה כן יצא עצוב וכואב (כמו שזה אמור להיות, סג'א) אני מקווה שתתחברו ולא תכעסו עליי יותר מידיי ;)

פרק 13: התו האחרון

"תקני לי את הכובע הזה של הצרפתים – "

"קוראים לזה ברט, גיא – "

"ותשלחי תמונות כל הזמן!"

"אני מבטיחה, לולי – "

"ותתקשרי!"

"את נשמעת כמו אימא שלי, שובי – "

"את חייבת ללכת?" שחר מחצה את מעיין הדקיקה בחיבוק וסירבה לעזוב.

מעיין צחקה והחזירה לה חיבוק. "כבר קניתי כרטיסים," אמרה ונופפה בהם מול פניה של חברתה.

"באסה," נאנחה שחר.

"אל תדאגי, דובי," גיא גלגל עיניים. "מה את צריכה אותם? כל עוד יש לך אותי, הכול בסדר!"

איתן צחק. "רק אל תתחיל איתה כשלא אהיה פה," הזהיר אותו.

"מה פתאום," קפץ גיא. "אני רק אשמור עליה, זה הכול. היא דובי מאוד רגיש, את זה כולנו יודעים."

שחר עשתה פרצוף ועברה לחבק את איתן. היא חיבקה כל אחד מהם בתורות. אף אחד לא אמר את זה, אבל כולם ידעו ששחר היא הסיבה העיקרית לכך שהפרידה לוקחת כל כך הרבה זמן; הרי מההורים הם נפרדו כבר הרבה קודם, אבל משחר היה קשה להיפרד פי כמה וכמה.

"ואל תאכלי חלזונות!" המשיכה הילה בשיחת הפרידה האינסופית ממעיין.

"למה מאיתן לא נפרדים ככה?" רטנה מעיין. "למה רק לי חופרים?"

גיא צחק. "א' – כי סוף-סוף יש לנו הזדמנות להחזיר לך על החפירות שלך," אמר בשעשוע, ומעיין צחקה, "וב', כי מאיתן כבר עשינו שיחת פרידה. לפחות אנחנו, הבנים."

"באמת?" הופתעה שובל. "מה אמרתם לו?"

איתן התערב. "זה היה בערך באחת בלילה, והלך בערך ככה: 'איתן, כשאתה שם, אסור לך לבכות על שחר, ברור? על השנייה שאתה נוחת, אתה מזיין צרפתייה. אם לא בשבילך אז בשבילנו'. ואז הם הסתובבו במיטה והלכו לישון."

שובל עשתה עווית של הקאה. "בחיי, אתם פשוט דוחים."

"גם את לא נראית משהו," ציין גיא בחביבות, והצביע על גופה החבול של שובל, שכוסה מכות יבשות וקוטג' מעוך.

שובל נתנה לו כאפה. "תיזהר, כבר יש לי נסיון בללכת מכות. אני אשבור לך את הצורה."

"אל תהיי כל כך בטוחה," ייעץ לה גיא בערמומיות, "לי יש פי כמה וכמה נסיון בזה..."