הביתה - פרק 24: הקש האחרון

3K 150 54
                                    

פרק 24: הקש האחרון

'פסגות' נשארה בדיוק אותו דבר גם אחרי חופש פסח, גם אחרי טיסה של ארבעה ימים לפריז. בשביל בני החבורה הרבה דברים השתנו, אבל המציאות שסביבם נותרה, כהרגלה, כפי שהיא. הגינה שהקיפה את בית-הספר פרחה כמו בכל אביב, והפנימייה נצצה בשמש הבוקר המוקדמת, מקבלת את פניהם של התלמידים השבים מחופשה.

גם המסדרונות נשארו אותו דבר, והחדרים. פה ושם, על לוחות המודעות, כבר הוצמדו הודעות על תגבורים לקראת הבגרויות הקרבות, ועידו קילל כשחלף על פני לוח התגבורים לבגרות באנגלית. חבל שדברים כאלה נשארים אותו הדבר.

"היה לי מצב רוח טוב," סח באוזניה של שחר, בעודם חולפים במסדרונות בית-הספר, המזוודות אחריהם, "ואז נזכרתי בבגרות באנגלית."

"היה לי מצב רוח רע בגלל הבגרות באנגלית," השיבה שחר, "ואז נזכרתי בחברים המטורפים שלי ובטיול לפריז, ונעשה לי מצב רוח טוב." היא חייכה אליו חיוך חמים. "רואה? הכול תלוי בפרספקטיבה!"

עידו גיחך. "קיטשית," גלגל עיניים.

שחר משכה בכתפיה. "תלווה אותי לחדר?" שאלה, ועידו הנהן והצטרף אליה, עוזר לה להוריד את המזוודה במדרגות אל המרתפים. שחר קיפצה לכיוון דלת חדר 61 ופתחה אותה לרווחה. "איכס!" זעקה, וקפצה לאחור בבת-אחת. היא רצה אל עידו ומחצה את זרועו בבהלה. "תראה! יש בתוך החדר שלנו חתול מת!!!"

"מה?" הופתע עידו. הוא השתחרר מאחיזתה של שחר וצעד בזהירות אל פתח החדר. האוויר בתוך חדר 61 היה דחוס ומחניק והאורות היו כבויים, אבל בזכות האור שהגיע מהמסדרון ניתן היה להבחין בחתול פרוותי ששכב בפישוק איברים על הרצפה, ממש בכניסה. עידו בהה בחיה הקפואה. מה זה אמור להביע?

"אופיר!!!" צרחה שחר מאחוריו. "אופיר, המד"צ, יש חתול מת בחדר!" הכריזה. עידו הסתובב וראה אותה מנופפת בהיסטריה לאופיר, שבדיוק יצא מהממ"ד. עידו תמה לרגע מה אופיר עשה בממ"ד, ואז נזכר ששם מתקיימות כל הפגישות של המד"צים. כנראה אופיר בדיוק סיים ישיבת מד"צים או משהו כזה.

"חתול מת?" אופיר הרים גבה. הוא העיף מבט בתוך החדר ואז גלגל עיניים. "זאת בובה, שחר." אמר.

"זאת בו – בובה?" שחר הסמיקה. "איך אתה יודע?" שאלה והתקרבה בחשש אל הדלת.

אופיר נכנס אל החדר והדליק את האורות. החתול עוד שכב בכניסה ולא זז. "החליטו לדחות את שבוע המתיחות לשבוע הזה, שאחרי פסח," הסביר, והרים את החתול מהרגל. הוא נענע אותו, ושחר שמעה את המילוי שלו מקפץ בתוך הבד. היא החזירה מבט לעיני הפלסטיק של החתול, והייתה מאוד נבוכה. איך נפלה בפח כל כך מהר? "בכל אופן, תתכוננו להרבה דברים מהסגנון הזה בשבוע הקרוב." אמר אופיר וחייך אליהם, ואז עזב את החדר, בובת החתול עוד בידיו.

הביתה - לרגע 2Where stories live. Discover now