הביתה - פרק 9: היה היה פעם

3.2K 163 68
                                    

 הי :)

אני רק רוצה להודיע (או אולי להזהיר) שהכתיבה שלי בסיפור הזה הושפעה קצת מהמצב הבטחוני בארץ בזמן האחרון (צוק איתן) וגם מסיפורים וסדרות שאני קוראת ורואה (אפטר / מגרש ביתי, מישהו?), אז רק שתדעו למה לצפות...

ועוד משהו - אני רק רוצה להגיד לכולם תודה רבה על זה שהם קוראים ומגיבים ומצביעים לסיפור הזה, הוא לא היה קיים או ממשיך בלעדיכם, אז באמת תודה! אוהבת אתכם! 

והינה הפרק של היום :)

פרק 9: היה היה פעם

החבורה הייתה במצב לא נעים באותו שבוע. איתן ומעיין אמנם התקבלו למשלחת לצרפת אליה כל כך רצו להגיע, אבל גם הברכות והחיבוקים והחיוכים ששחר שלחה אליהם לא הצליחו להסתיר את העובדה שהיא שבורה מהעזיבה הקרבה שלהם. כולם היו שמחים כשהגיע סוף השבוע, כי הם בהחלט היו צריכים קצת זמן להירגע ולחשוב.

שחר הייתה הראשונה לעזוב באותו סוף-שבוע. היא הגיעה לתחנת-הרכבת מוקדם מהרגיל, והמוכרים שעמדו בעמדת מכירת הכרטיסים כבר הכירו אותה.

"כרטיס לחדרה?" חייכה המוכרת אל שחר, "איפה החבר, הוא שלח אותך לבית שלו לבד?" צחקה כשראתה שאיתן לא עומד מאחורי שחר, כפי שהיה קורה כרגיל בימי שישי.

"לא, אני הולכת לבית שלי," הסבירה שחר. "כרטיס אחד לאשדוד."

המוכרת הנהנה בהבנה והדפיסה את הכרטיס. "באמת הגעת מוקדם היום." היא הושיטה לשחר את הכרטיס וקיבלה את הכסף.

שחר הבחינה שהמוכרת הצעירה מעיפה מבט לכיוון שמאחורי שחר והציצה גם היא לאחור, בדיוק בזמן בשביל לראות את איתן נכנס בריצה אל תחנת הרכבת. לבה של שחר החסיר פעימה. מה הוא עושה פה? שאלה את עצמה והתרחקה לאיטה מעמדת מכירת הכרטיסים. היא לא רצתה לראות את איתן, לא היום, לא עכשיו. היא הייתה צריכה קצת זמן בלי כל החברים שלה בשביל לעכל את החדשות שלא בדיוק רצתה לשמוע.

"שחר!" נשמע קולו של איתן, והיא שמעה את צעדיו הקלילים על הרצפה בשעה שרץ אליה, ושנאה את עצמה על כך שהיא כל כך לא רוצה לראות אותו. "היי, חכי רגע. את לא נוסעת אלי?" הוא הגיע אליה ואחז בכתפה כדי לעצור אותה.

"לא," אמרה שחר קצרות.

איתן ושחר החליפו מבטים. הוא היה מבולבל, היא לא חשה בנוח. זאת כבר הייתה הפעם השנייה שבה סירבה להצעה שלו ללכת אליו לסוף השבוע. זה בחיים לא היה קורה בשנה שעברה, ציינה לעצמה. אבל הרבה דברים השתנו מאז שנה שעברה.

איתן אמר, "שחר, אני צריך שתדברי אתי. את לא צריכה לשמור הכול בפנים, אני יודע שאת כועסת, ופגועה..." מלמל והשפיל את מבטו. "אני עדיין כאן, בינתיים אני לא הולך. אני כאן בשבילך. שום דבר לא השתנה בינתיים."

הביתה - לרגע 2Unde poveștirile trăiesc. Descoperă acum