הביתה - פרק 14: רסיסים

2.4K 148 44
                                    

הי לכולם,

זה עומד להיות פרק די כבד... רק שתדעו למה לצפות...

פרק 14: רסיסים

"הילה?" אצבעותיו הרועדות נסגרו סביב כף ידה החיוורת, שעוטרה בצלקות ושריטות אדומות. היא תחזור לעצמה אחרי כל זה?

מסביב לגיא, אנשים דיברו, לרוב, על דברים שלא באמת עניינו אותו, בעיקר לא עכשיו; כל הבוקר הוא שמע את שחר מברברת על התעודות שיקבלו בעוד שבועיים בדיוק, וכשהיה בבית בחנוכה, אביו לא הפסיק לדחוק בו להגיע להחלטה בנוגע ללונדון. "כבר ינואר," הוא הזכיר בפעם המאה, "יש לך שבועיים להחליט, גיא. בפברואר אנחנו טסים."

"אם אני אבוא," הזכיר לו גיא ביובש.

"אבל אתה תבוא," נאנח יואב, אביו. "אצל מי תישאר, גיא?"

"אלה רק חודשיים או חודש מסכנים... אני יכול להישאר אצל עילי, או עידו..." מלמל גיא, אבל ידע שזה לא בדיוק נכון. החבורה שלהם בקושי שרדה את עזיבתם של איתן ומעיין; מעיין הייתה הקופצנית של החבורה, זאת ששמרה על מצב-רוח טוב, ואיתן היה הקול השקול והבוגר בה – בלעדיהם הם היו סתם שישה ילדים. גם עידו מאוד התרחק עכשיו; הוא העביר את זמנו עם ילדים אחרים מהכיתה. גיא לא הרגיש כאילו הם חברים יותר.

אמיר שאל את עידו על זה פעם. לגיא לא היה את האומץ להודות בקול בעובדה שהחבר הכי טוב שלו נטש אותם. עידו אמר אז שהוא צריך הפסקה. גיא ידע שהעניין עם שובל ואביתר עדיין משפיע עליו, שעידו עדיין לא התגבר על זה לגמרי, אבל לא הבין איך זה קשור לבנים.

"עידו תמיד רוצה לקחת הפסקה," התלונן באוזני שחר באחת הארוחות, "גם בשנה שעברה, עם שובל, אחרי שדנה אמרה שהיא מכוערת... וגם השנה, כי משהו קטן לא הלך טוב עם שובל... מה הקטע?" הוא רצה לצעוק, אבל דיבר בלחש. "כשרע לך אתה לא עוזב את האנשים שאכפת לך מהם, להפך, אתה נמצא איתם יותר כדי שיעודדו אותך... והוא פשוט אומר 'הפסקה' ועוזב הכול..."

שחר הביטה בו ברחמים. גיא לא אהב שמרחמים עליו, אבל הוא בעצמו ריחם על שחר מאז שאיתן עזב, אז אין לו בדיוק זכות להתלונן. "האמת, תמיד חשבתי שעידו בטוח בעצמו ויודע מה הוא עושה... אבל תכלס, הוא לא סגור על כלום..." היא אמרה בהרהור, "בגלל זה הוא כל הזמן בורח..."

"הילה?" הוא שאל שוב, אבל העיניים שלה עדיין היו עצומות. הרופאים אמרו שהיא תהיה בסדר, הם הבטיחו שהכול יהיה בסדר, אבל הוא ידע שזה לא נכון... הילה תתעורר ותבין הכול, והוא כל כך מקווה שתסלח לו על מה שעשה...

לגיא נמאס להיות עצוב ומדוכא כל הזמן, אבל זה היה קשה אפילו יותר עכשיו, כשהוא והילה לא מדברים. הוא כל כך רצה לדבר איתה, אבל עדיין היה פגוע כל כך מהשיחה האחרונה שלהם באוטובוס... הוא לא היה מוכן להוריד מגאוותו ולדבר איתה; הפעם היה משוכנע ששניהם יודעים שהיא הטועה, ושהיא תבוא לקראתו. אבל היא לא באה, וגם גיא לא אמר לה מילה.

הביתה - לרגע 2Where stories live. Discover now