מצטערת שהוא יצא כל כך ארוך :
מקווה שיהיה מעניין :)
פרק 23: עד שנשוב וניפגש
הם התפרצו לנמל התעופה שארל דה גול שבצרפת. עידו הוביל את החבורה, ראשון, ואחריו צעדו מאי, אנה, שובל ואמיר. הילה ושחר התעכבו כי שחר הייתה צריכה ללכת לשירותים.
"אנחנו כאן!!!" נשמעה צרחה לפתע, ועידו קפץ ממקומו. כמה זמן שלא שמע את מעיין צורחת!
"מעיין, חיים שלי! צופר שכמוך! קיבוצניקית!" עידו החמיא לה בצעקות בלי סוף, והחבורה מיהרה אל מעיין, שעמדה באמצע סערת ספרי לימוד ומחברות.
מעיין חיבקה אותו כל כך חזק עד שכמעט נחנק. לרגע הוא חשב שהיא פשוט התגעגעה אליו, אלא שאז נזכר שזה פשוט החיבוק הרגיל של מעיין: כזה שמוחץ אותך כמו חבל במותניים. "אחח..." מלמל כשהשתחרר, בעוד מעיין עוברת לחבק את השאר.
"אמיר!!" עידו שמע אותה צורחת. "יואו, איזה שרירים! אני מקווה שגם כשאתה חתיך אתה הולך עם ספר כימיה לכל מקום!" ואמיר צחק והצביע על המזוודה שלו, "אל תדאגי, הכול ממש שם..."
עידו גיחך. לפחות זה נשאר אותו דבר אצל אמיר. הוא העביר את מבטו סביב, כשלפתע חש בעקצוץ משונה באוזנו... הוא קפץ בבת-אחת. מישהו נשף לו אוויר באוזן? וואט דה פאק? האנשים פה בצרפת משוגעים? הוא פקח זוג עיניים גדולות לעבר הכיוון שממנו ננשף עליו האוויר ו...
"גיא!!!" הוא צרח אפילו יותר חזק ממעיין. הוא לא ידע אם להתנפל עליו בחיבוקים או להרביץ לו, וזה מה שהוא אמר במקום: "יא חתיכת בן זונה, התגעגעתי אליך, יא כלב, ככה אתה מקבל את הפנים של החבר הכי טוב שלך? לא ראיתי אותך שנים!!! יא זבל, אתה יודע שאני שונא שעושים לי את זה!!!"
גיא, מצדו, פשוט התגלגל מצחוק. תרתי משמע. הוא נפל על הרצפה מרוב צחוק. "וואו, איזו קבלת פנים מגוונת!" קרא. "בסך הכול נשפתי לך באוזן, מה נכנסת לקרייסיס?"
"קרייסיס?" עידו התפלץ, "מה אתה, בריטי?"
"כן. חצי," הנהן גיא בחיוך, ומחה דמעות צחוק מעיניו. הוא הושיט לעידו יד בתקווה שזה יעזור לו לקום, אבל עידו סירב.
"בוגד!" קרא. "כבר שכחת שאתה ישראלי, הא? ככה, מעז להגיד לי קרייסיס... ישר בפנים..." הוא נשף אוויר, כביכול נרגז, וגיא רק צחק שוב.
הוא ישב ליד עידו, על הרצפה, וחיבק את בטנו הכואבת מרוב צחוק. עיניו נישאו אל חברו הטוב ביותר, והוא הביט בו בהרהור. "עידו, אחי," אמר אחרי כמה שניות, ועידו פנה אליו, מצפה להתנצלות. "אתה רק נעשה יותר ויותר מכוער עם השנים." אמר גיא לבסוף, ואז פרץ בצחוק.
עידו בעט בו, אבל גיא המשיך למלמל משהו. "אתם שומעים פה זבוב?" פנה עידו לאדם שעמד לידו, מצביע על גיא. "יש פה איזה זבוב מעצבן כזה – איתן!!!" עידו קפץ כמעט שני מטרים באוויר. מסתבר שהאדם שאליו פנה היה איתן ולא אחר. "איתן!" קרא עידו שוב, פשוט כי לא ידע מה עוד להגיד. אמיר הצטרף אל המעגל שלהם, ולרגע, כל ארבעת הבנים של חדר 17 המקורי התאחדו. הם העבירו את מבטם מאחד לשני וניסו להבין מה השתנה.
YOU ARE READING
הביתה - לרגע 2
Teen Fiction~סיפור המשך של לרגע~ הילה, שובל, שחר, מעיין, גיא, עידו, אמיר ואיתן שוב ב'פסגות', לעוד שנה עמוסה לא פחות מהקודמת... הם שוב בבית, אבל הבית הזה אף פעם לא היה רגוע במיוחד... הבעיות והסיבוכים שוב צצים, הפתעות ושותפים חדשים לחדרים, מסיבות, נהיגה והמון לימ...
