sins of the past

פרק ~5~ חדר מאובק

-you did it to me-

ישבתי בדממה מוחלטת.
לא הוצאתי מילה מאז שחזרתי הביתה. אני גם לא יודעת מה להגיד.
אמא בטח עורכת את השולחן. ואבא במשרד שלו בשעה הזו.
אני רק נשארת נעולה בחדרי.
הבית שקט. שקט מדי.

התכסתי בשמיכה מנסה לעצום את עיניי.
אני זקוקה לחיזוק. אוליו יהיה חיזוק טוב. הסחת דעת.
אני יודעת שזה היה טעות. טעות ענקית לחזור.
הייתי צריכה להישאר בפנימייה לסיים את הלימודים ולגור באיזו דירה יחד עם אוליו.

שעצמתי את עיניי דלת חדרי נפתחה והאור נדלק.
הצצתי אל הדלת מבחינה באמא.
״את באה לאכול?״ היא הביטה בי בשאלה.
״אני באה.״ לחשתי.
היא יצאה מחדרי ומשאירה אחריה את הדלת פתוחה.
התיישבתי על המיטה מביטה במסדרון הריק.
נעמדתי מציצה בקופסת הסיגריות שלי במגירה וסגרתי אותה מיד.

ירדתי למטה מביטה באבי ואימי כבר יושבים סביב השולחן.
״איך היה היום שלך?״ אמא שואלת ומניחה מולי צלחת.
התיישבתי והשפלתי מבט מנסה להתעלם מההתנהגות שלה בימים האחרונים.
העלתי חיוך על שפתיי ״היה בסדר.״
אבי מציץ לעברי וממשיך לאכול.

״איך היו התלמידים האחרים?״ אמא שאלה.
״היה רגיל.״ אמרתי מנסה להאחז בשקרים שלי ודוחפת אוכל בין שפתיי למרות שאני בכלל לא רעבה.
״למה יש לך פלסטר על הסנטר?״ אבא שאל וגרם לי להביט בו בשאלה.
״אע.. זה?״ הצבעתי על סנטרי, ״נפלתי בגלל המגף שלי.״ חייכתי בטיפשות.
״את צריכה להיזהר איתה.״ אמא מיהרה לומר והנהנתי בהקלה אך אבא עדיין הביט בי עם מבט שואל.
״את בטוחה שזה נגרם בגלל המגף?״ שאל ואמא הביטה בו בשאלה.

״אז אך זה יגרם?״ שאלה והביטה בי אחרי שנייה.
״כן..״ מיהרתי לומר.
״הציקו לך בבית הספר?״ אבא נעץ בי מבט והניח את הסכום.
קפאתי ואמא הביטה בו בשאלה.
״למה שתשאל דבר כזה..״ שאלה.
נשפתי משפילה מבט, ״זה היה ברור שישנאו אותי..״ מלמלתי.
״יופי.. ״ אמא נאנחה והניחה את ידיה על פניה.
״זה בסדר, יעבור להם.״ הבטתי בהוריי. ״מתישהו.״

״זה היה גבריאל?״ שאל אבא ומכווץ את עיניו.
״לא. הוא לא עשה לי כלום, אני בסדר. פשוט תשכחו מזה.״ אמרתי ממהרת לחזור לאוכל.
״אולי זאת הייתה טעות לחזור..״ מלמלתי.
״אולי באמת.״ אבא הסכים איתי והמשיך לאכול.
הרמתי את עיניי מהצלחת אליו. ״אתה עד כדי כך סובל בגללי?״ שאלתי לא מצליחה לאגור את כעסי.
״אוולין הוא לא התכוון לזה ככה..״ אמא הביטה באבי.

״לא זה בסדר, התרגלתם לבית ריק. וזרקתם אותי רחוק ממכם.״ נעצתי מבט חד באבי.
לא נראה שאני עושה לו משהו עם המילים שלי. מה חשבתי לעזאזל. אני כזאת טיפשה.
״והיה לכם הרבה יותר קל.״ אמרתי וקמתי ממקומי בכעס גוררת את הכיסא חזרה אל השולחן.
״אני לא רעבה.״ אמרתי וצעדתי חזרה לחדרי. טורקת את הדלת חוטפת את הסיגריות ומדליקה אחת נשענת על אדן החלון.