sins of the past

פרק ~40~ אתה יכול ללכת

-Where did you go?
I miss you so, I'm all alone
You're up there, you're up in the sky
It's hard to see
Beyond the sun, beyond the trees
But oh, I can feel you here
Every day, you're with me-

-Up In The Sky-

~אוולין~

״היי, אני יכולה?״ דון אוחזת בכתפי ומצביעה על המספריים שמונחות על השולחן.
הנהנתי בדממה והמשכתי להביט במראה מולי. בעצמי.
היא מחייכת אליי וגוזרת מעט את הפוני החדש.
״אני ממש אוהבת אותו.״ היא מודה ומביטה במראה עם חיוך.

מצמצתי לעברה ולקחתי סיכה והרמתי אותו מעלה.
דון עושה פרצוף אבל מעלה על שפתיה חיוך ברגע שאני מבחינה בכך.
״את לא חייבת להעמיד פנים.״ מלמלתי דוחפת את המספריים למגירה וסוגרת אותה.
״אני לא מעמידה פנים.״ היא מביטה בי עם המבט החדש הזה שלה. מבט הרחמים.
״אני ואת לא מסתדרות זה לא סוד.״ אמרתי.
״נכון... אבל נלמד להסתדר.״ אמרה.
הנהנתי בדממה.
״קדימה בואי נרד למטה.״ דון נגעה בכתפי ויצאה מחדרי.

אין לי על מה להתלונן. הדבר הראשון שביקשתי מאבי הוא את דון ואמא.
שתיהן איכזבו אותי זה לא סוד.
אבל רציתי אותן. רציתי בית. רציתי להרגיש טוב בדיוק כמו בעבר.
אבל לא חשבתי שהן ישארו בבית במשך חודש שלם.

הרמתי את הנייד שלי והבטתי בהודעות שלי ושל אוליו. לא שלחתי לו הודעה חדשה המון זמן.
כעסתי עליו כל כך כי גיליתי שהוא שיקר לי.
אבל המוות שלו. הוא שינה הכל. הוא לא היה צריך לקרות.
אוליו היה אדם חשוב כל כך בחיי.

נשכתי את שפתיי והקלדתי.

-אני-
המשפט שלך בשיחה האחרונה שלנו נתקע לי בראש בימים האחרונים.
״אל תתני לאחרים להוריד אותך, לעזאזל איפה אוולין שאני מכיר...״
אוליו.. אני חושבת שהיא לא קיימת יותר. ואני לא יודעת איך להחזיר אותה.