sins of the past

פרק ~39~ כוויה בלב

-You touched my heart, it left a bruise-

~אוולין~

קר לי. אני מתעוררת כי קר לי.
אני מוצאת את עצמי על אותה המיטה. עדיין עם תלבושת בית הספר. חולצה, אפודה, עניבה וחצאית. 
השמיכה שהייתה עלי קודם נעלמה.

אני מתרוממת מהמיטה ומביטה סביבי מרגישה ישנונית.
אבל אני לבד.
השולחן הקטן באותו המקום. הכל שקט ואין בחדר הזה חלון אחד.
אני נשענת על הקיר ומנסה להבין מה אני עושה.
אך הדופק שלי מאט ברגע שאני מבחינה במגש שעל קצה המיטה.
אני מתקדמת לעברו בחשש ובהתרגשות.

אני מתבוננת בחפצים על המגש.
חפיסת סיגריות ואבקת קוקאין.
ללא מחשבה נוספת אני מתיישבת על הרצפה ומתבוננת במגש כאילו מדובר בקינוח.
אני שומעת את טריקת הדלת מאחורי אבל מתעלמת ממנה.

״אני רואה שמצאת את הסמים האהובים עלייך.״ ווסט אומר מאחורי.
הסטתי את שיערי מאחורי ותהיתי מה אני עושה.
אני יכולה לזרוק את המגש הזה ממני. לפזר את כל האבקה, או לשבור את הסיגריות. אבל מה יחזיק אותי?
איך לעזאזל אשאר שפויה יחד עם ווסט בדירה הזו?

״למה זה פה?״ לחשתי לא מסירה את עיניי מהמגש.
״לעזור לך.״ הוא ענה וחשתי בו עומד מאחורי.
״אני צריך שתעמדי אוולין.״ הוא ביקש.
עמדתי והסתובבתי אליו. מבחינה בו מחזיק במספריים.
הבטתי במספריים ואז בו בשאלה.
״למה יש לך אותם..?״

״תשבי על המיטה אני אספר אותך.״ אמר והמתין.
התיישבתי על המיטה חסרת כוחות מבחינה בו אוסף קבוצת שיער מעל פניי ומסרק אותה בעדינות.
״יהיה לך יפה פוני בובה.״ אמר בשקט ומתעסק עם שיערי.
לקחתי נשימה עמוקה וסילקתי את ידו משיערי.
ווסט הביט בי בזמן שירדתי על ברכי והסנפתי במהירות מעט אבקה.
ניקיתי את נחירי והתיישבתי שוב על קצה המיטה מולו.

הוא העלה חיוך מרוצה על שפתיו ואחז שוב בשיערי.
החדר מתחיל להסתובב בזמן שהוא גוזר את שיערי בריכוז.
אני כבר לא ממוקדת. לפי אך שזה נראה ומרגיש הוא גוזר לי פוני. שאר השיער הארוך שלי נשאר.
ושהוא גוזר אני רואה כפול.

במקום לראות את כף ידו עם המספריים אני רואה לפחות ארבעה זוגות ידיים ורעש המספריים מהדהד חזק מהרגיל. אני שבויה אחרי הסם.
החדר כולו מסתובב סביבי גורם לי להרגיש כאילו אני צפה.
שיערי צונח על הרצפה בחתיכות ומלכלך אותה.
״כמה שאת יפה.״ ווסט לוחש בין כל הבלגן וגורם לי לצחקק בקול.
״אני שמח שנרגעת.״ אמר והניח את המספריים לצידי ומתחיל לאסוף את השיערות שעל הרצפה.