sins of the past

פרק ~37~ השלב הראשון

-Are you feeling that fire?-

~אוולין~

אני צועדת בבלבול מוחלט ומנסה להרכיב בראשי משפט אחד נכון. רק אחד.
אבל אני לא מצליחה. ואני חייבת למצוא מה לומר לאבא.
אבל איך לעזאזל...
המוח שלי רק מתבלגן ואני נושפת בתסכול בזמן שאני צועדת הביתה.
כפות ידיי חופרות בכיסי הג׳קט שלי מתוך הרגל כאילו שיש עלי סיגריות.

לעזאזל למה החלטתי להיגמל?
הבטתי בחנות בקצה הרחוב מספר שניות. מתפתה להיכנס אליה ולקנות לי חפיסה. אך במקום זאת המשכתי הביתה.
התעסקתי עם אצבעותיי והבטתי במדרכה מנסה לחשוב על משפט הגיוני אחד. מעסיקה את עצמי.

אני אתפוס את אבא בבית בכלל? הצצתי בשמיים מעלי.
מוקדם מדי עכשיו, הוא בטח יבוא רק בעוד כמה שעות.
מהלחץ שהצטבר בי החלטתי לחתוך כמה שעות קודם מהלימודים וללכת הביתה.
כבר אחשוב על המילים הנכונות עד שהוא יבוא.
נכנסתי לשביל הגישה אל ביתי וסגרתי את השער מאחורי.

פתחתי את דלת ביתי עם המפתח ונכנסתי.
עליתי לחדרי והבטתי בכל בלגן שעשיתי בחדרי.
בראש שמוט לקחתי גופיה ומכנס פיג׳מה ארוך צועדת בעייפות אל המקלחת.

סגרתי את המים וניגבתי את גופי. ניגבתי גם את שיערי מול המראה והבטחתי לעצמי שמאוחר יותר אסדר את חדרי.
התכוונתי לצלול למיטה ולגרור איתי מחברת כדי שאכתוב בדיוק מה לומר לאבי. או לנסות לחשוב בכלל מה אבקש ממנו.
אך רעש מלמטה גרם לי לצעוד אל המדרגות במקום.

״היי.. אבא, הקדמת.״ אמרתי מנסה להתנהג רגיל ויורדת במדרגות מביטה בווסט נועל את דלת ביתי אחריו. הוא נראה כאילו זה ביתו שלו. הוא משדר ביטחון ומביט בי מעט משועשע.
קפאתי במקומי ואחזתי במוט המדרגות בחוזקה. מרגישה בעורי סומר.

לקחתי צעד לאחור באימה.
״מה אתה.. עושה בבית שלי?״ שאלתי מבולבלת ומרגישה בפעימות ליבי.
ווסט בבית שלי.
״לא לימדו אותך לנעול את הדלת אוולין?״ הוא שאל ומגחך. וזה מרגיש כאילו הוא שואל האם לא למדו אותי לדבר עם פורצים. או להישאר איתם באותו הבית לבד!
בלעתי רוק ופערתי את עיניי. הוא יפגע בי?
״תצא החוצה!״ דרשתי מבוהלת.

״אני צריך להחליף איתך כמה מילים.״ אמר ומעביר על גופי מבט מהיר. ולוקח צעד קדימה.
ללא נשימה התחלתי לרוץ חזרה אל חדרי. נשענתי על דלת חדרי ונעלתי אותה חוטפת את הנייד שלי מהמיטה בפראות מוחלטת.
הבטתי לאחור בבהלה ברגע שידית הדלת החלה לזוז בכוח.
מיהרתי אל חלוני והתיישבתי עליו מביטה מטה. אני אצליח. זאת רק קפיצה קטנה.