sins of the past

פרק ~41~ זה כואב

-In the middle of the night, in the middle of the night
Just call my name, I'm yours to tame
In the middle of the night, in the middle of the night
I'm wide awake, I crave your taste
All night long 'til morning comes
I'm getting what is mine, you gon' get yours, oh no, ooh
In the middle of the night, in the middle of the night-

~אוולין~

אני צועדת במסדרון בית הספר וחוטפת מבטים מכל כיוון.
אם לפני כמה שבועות קראו לי זונה עכשיו קוראים לי מסכנה.
אני יכולה להסכים איתם כן? אני לגמרי שרוטה עכשיו.
אבל לפחות יש לי סיבה.

פתחתי את הלוקר והוצאתי את אחד הספרים מבינה שאין לי עוד יד כדי להחזיק את הספר וגם לסגור את הלוקר.
״תני לי.״ קול מאחורי הקפיץ אותי. דייב. חבר של גבריאל.
הבטתי בו במבט שואל.
״אם גבריאל היה כאן והיה רואה שאני מתעלם ממך והולך הייתי חוטף אגרוף לפנים.״ אמר וחייך.
מצמצתי ולקחתי צעד לאחור בזמן שהוא נעל את הלוקר.

״רוצה שאקח את הספר?״ שאל והלך לצידי.
הבטתי סביבי, ״אתה חייב ללכת איתי עד לכיתה?״ שאלתי אותו והוא הביט בי מעט מופתע.
״כן, אני יכול להבין מה גבריאל מצא בך.״ הנהן לעצמו וגרם לי לגלגל עיניים.
״היי!״ ג׳וני רץ לעברינו וצעד גם הוא לצידי. גם ג׳וני חבר טוב של גבריאל.
נתתי להם לדבר ורק צעדתי בדממה.
דייב פתח בשבילי את דלת הכיתה בזמן שהבטתי בו עם פרצוף סובל.
לעזאזל איך גבריאל יכול להיות עם שניהם.

אמברלי צועדת לעברי בידיים שלובות.
״שמעתי מה קרה לך.״ אמרה.
״תחסכי ממנה.״ ברודי הניח את ידו על כתפי והביט באמברלי.
״אני רק מנסה להיות נחמדה כאן ברודי!״ היא התעצבנה.
״אף אחד לא צריך את זה.״ מלמלתי וצעדתי למקומי.

ניסיתי להתעלם מגבריאל שנכנס לכיתה ולא הפסיק להביט בי.
״היי, איך את היום?״ אדריאנה שאלה בזמן שניסיתי להסיח את דעתי וקישקשתי בלי סוף במחברת.
״היד שלי מעצבנת.. אבל חוץ מזה אני בסדר.״
״היא עדיין כואבת?״
הנהנתי, ״העצם יצאה מהמקום. תהיה לי צלקת ממש יפה.״ חייכתי לעברה.
״לעזאזל עם ווסט.״ אמרה בכעס. אך במקום לענות לה הסתכלתי על גבריאל.

אמברלי יושבת לידו היום. היא כל שנייה רוכנת לעברו ולוחשת לו סודות.
״אל תסתכלי עליה..״ אדריאנה מנסה להסיח את דעתי אך אני לא יכולה להסיר את עיניי מהם. זה בלתי אפשרי.

הוא שלי ואמברלי יכולה ללכת להזדיין עם עצמה. איגרפתי את ידי הבריאה.
השפלתי מבט, לא את החלטת לשחרר זוכרת?

״אדריאנה תגידי משהו כי המחשבות שלי הורגות אותי.״ התחננתי אליה והיא צחקה.
היא התכופפה לתיק שלה והוציאה חפיסת מסטיקים.
״רוצה אחד?״
עשיתי פרצוף נגעל, ״מאז הגמילה אלה מגעילים אותי.״ הודתי וסירבתי.
״חבל״ היא זרקה אל שפתיה שתי מסטיקים.