sins of the past

פרק ~28~ ילדה רעה מאוד

-I was so broken, my heart was an empty space .-

-Lost-

״אני לא מאמינה שזה מה שעשית..״ אדריאנה עומדת מולי בשילוב ידיים.
״זה קרה ממש בלי כוונה... לא התכוונתי באמת שגבריאל יראה אותנו וחוץ מזה ביקשתי סליחה מברודי.״ מלמלתי מוטרדת.
אדריאנה נשמה עמוק. ״סיבכת הכל!״ הרימה את ידיה באוויר.
הרמתי את ראשי אליה. ״לא סיבכתי דבר! הכל היה מסובך מלכתחילה! לעזאזל!״

״טוב את לא יכולה להסתתר כאן כל היום.״ היא פתחה את דלת המלתחות והביטה בי.
נעמדתי והעלתי חיוך על שפתיי. ״והכל בסדר.״ מלמלתי לעצמי.
״אם זה מה שעוזר לך.״ אדריאנה אמרה ויצאה החוצה.
יצאתי אחריה וצעדתי ממצמצת כמעט כל שנייה. מנסה למנוע מהדמעות להגיע שוב ושוב.

רעש ליווה את המסדרון וככל שהתקרבנו לכיתה כך הרעש נשמע יותר ויותר.
אדריאנה הביטה בי ברגע ששמענו רעש חזק. רעש של משהו נשבר. 
היא פתחה את הדלת ושתינו הבטנו במחזה מולנו.

גבריאל על ברודי ומטיח בו אגרופים ללא הבחנה.
אמברלי וריי מנסים לעצור אותו. אבל הוא נראה מחוק. מחוק מדי.
״לכן אמרתי לך שזה סיבך הכל..״ אדריאנה לחשה שנכנסתי פנימה במהירות. נעמדתי מולם לא יודעת מה לעשות. מה הצעד הנכון.
הושטתי את ידי קדימה מנסה לגעת בכתפו של גבריאל.

״תעופי מכאן הכל בגללך!״ אמברלי דחפה אותי לאחור.
״אמברלי די אל תחמירי את המצב.״ ריי הביט בנו ונראה טרוד. הוא אפילו כועס. כועס עלי.
״ריי אני לא...״ ניסיתי להסביר.
״לאף אחד לא אכפת לעזאזל!״ אמברלי צעקה והסתובבה לגבריאל.
״פשוט תלכי אוולין עשית מספיק.״ ריי אמר ומיהר להפריד בין גבריאל לברודי.

אני חוטפת מבטים מתלמידים שונים וקפואה במקומי.
ניגבתי את הדמעות שזלגו על לחיי בכוח ואחזתי בכתפיו של גבריאל. מנסה להרחיק אותו מברודי.
״תפסיק! תפסיק!״ צעקתי מביטה בעיניו השבורות.
גבריאל ניער את אחיזתי והתרחק ממני.
עמדתי מבלי לזוז מביטה רק בו. מנסה לנשום נכון מנסה.. אני אפילו לא יודעת מה. מה עושים לעזאזל.

שגבריאל צעד לעברי הכל קפא. האוויר עומד וצעקות מכל כיוון נעלמות כאילו רק שנינו לבד. רק אנחנו.
הוא בלע רוק והצמיד את מצחו לשלי. עצמתי את עיניי מנסה להירגע בנוכחותו.
״אני שונא אותך על זה.״ אמר בקול יציב שגרם לי לפקוח את עיניי.
״בוא נצא מכאן.״ ריי גרר את גבריאל לאחור ואמברלי ודייב מיהרו אחריהם.

״את בסדר?״ אדריאנה ממהרת לעמוד לצידי.
בלעתי רוק. ״אני בסדר.״ הסתובבתי ורכנתי לברודי.
״סליחה.״ לחשתי מנסה לבלוע את הכאב שבי.
הוא כבר התיישב וניגב את הדם מפניו. ״את בסדר אוולין?״ שאל מביט בי עם עין נפוחה.
״כן.״ בקושי הצלחתי לומר.
״הכל בסדר.״ חייכתי עם דמעות בעיניים.