sins of the past

פרק ~46~ אווה של פעם

‏

-I feel the world collapsing down
‏But after all that I've been through
‏Long as I'm with you
‏Nobody can hurt me now
‏It's been breaking me, breaking me
‏Tired to the bone
‏You're saving me, say to me
‏-I'm not alone

-Avalanche-

״זה לא מדהים?״ שאלתי את אדריאנה מקרבת את ברכי אליי יותר.
היא רק מחייכת ומביטה במגרש לפנינו מבלי לומר דבר.
״כלומר, למה רק עכשיו כולם מנסים להתחיל איתי? כי השם שלי קודם היה מוכתם?״ נעצתי בה מבט.
״את צריכה להתחיל לחשוב על העתיד שלך אוולין.״  אמרה מוסחת ובקושי מתייחסת אליי.

גלגלתי את עיניי זה כאילו היא עברה שטיפת מוח על ידי גבריאל. הוא נחוש כל כך לגרור אותי לקולג שהוא בקרוב ילמד בו.
הבטתי בגבריאל ובריי רצים במגרש.
״הם אדיוטים.״ מלמלתי אך אני לא חושבת שאדריאנה ממש מסכימה איתי אם איך שהיא נועצת מבטים בריי.

הבחורה התאהבה קשות. כלומר, היא כל הזמן איתו.
ואם לא אז היא מדברת רק עליו. איכ גם אני הייתי ככה?
צחוק נפלט מבין שפתיי כאשר הכדור התגלגל ופגע בברודי שניסה לתפוס אותו.
״האם ראית שחקן כל כך גרוע כמו ברודי?״ לעגתי ושתינו צחקנו בקול רם.

ושוב זה קורה. שוב מבט מעוניין ונפנוף עלוב.
גלגלתי את עיניי מהבחור שצעד לעברי.
אני חושבת שכולם התחילו לשים לב אליי רק עכשיו או שפשוט הם פחדו להתקרב. אבל זה לא מוזר? הרי אני יוצאת עם גבריאל כבר המון זמן אז מה הסיפור של הבחורים המוזרים האלה.
עוד לפני שהבחור לפניי מציג את עצמו אני מרימה את ידי ומשתיקה אותו בכך שאני אומרת- ״יש לי חבר.״ מלמלתי במהירות והצבעתי על גבריאל המיוזע במגרש.
הבחור המסכן רק הנהן ומיהר להסתלק.

״את ממש מבוקשת..״ אדריאנה אמרה מגחכת.
״אע.. זה רק כי אני יושבת לידך.״ צחקתי.
״או! המשחק נגמר עכשיו.״ היא הכריזה שהבחנו בגבריאל נועץ בי מבט חד.
הרמתי גבה, ״מה הוא כועס? לא עשיתי כלום לעזאזל..״ מלמלתי.
הבנים דיברו בינהם ומיהרו לצאת מהמגרש.
״באמת שאין לי כוח לזה.״ התלוננתי לאדריאנה.
״הוא סתם מקנא זה בריא.״ אמרה עם חיוך שובב על שפתיה.