sins of the past

פרק ~8~ צרה צרורה

-Kneel for me-

״קמתי עם תחושה רעה. לא סתם תחושה רעה.
מחזור.
חרא. אני שונאת את זה.
אתה זוכר שתמיד אמרת לי שאני מגזימה? אז לא. אלה הכאבים הכי נוראים שחשתי אי פעם.״

שלחתי לאוליו מרגישה כאילו ההודעות האלו הן כמו מין יומן סודי קטן.
מקום שאני פשוט יכולה לפרוק, ולהתגבר איכשהו על העלמותו.

פתחתי את כל המגירות והארונות במטבח כמו חולה.
אמא הופיעה מאחורי מביטה בי בשאלה. ״בוקר טוב.״ חייכה.
״אמא, למה אין כאן כדורים לכאבי מחזור?״ שאלתי נואשת ומרגישה שאקרוס על הרצפה.

היא הביטה בי בשאלה. ״דון לא סובלת מכאבים אז מעולם לא היו כאן..״ אמרה.
פערתי את עיניי. ברור, חושבים כאן רק על אחותי הגדולה.
״את תתמודדי זה יחלוף בטח בעוד שעה.״ נפנפה אותי.

ישבתי בדממה מוחלטת שאבי הסיע אותי.
אחזתי בבטני מנסה להתרכז בדרך ולא בכאב שבגופי.
בטח יש לאדריאנה כדור. היא כבר תציל אותי.

״כואבת לך הבטן?״ אבא שאל והעיר אותי מהמחשבות.
מצמצתי. ״אע.. כן לא משהו רציני.״ הרמתי את ידי.

אבל זה כן היה רציני. כי אני צועדת כמו חולה סופנית באמצע מסדרון בית הספר.
הרגל עם המגף לא עוזרת וידי החבושה עדיין כואבת. אני ודאי נראת כמו זומבית.

נעצרתי ליד אחד הקירות מרגישה שאם לא אשען עליו אקרוס כאן מול כולם.
פאק. איך אין לי כדורים?
״אוולין?״ ריי נעצר מולי.
פאק! ריי מה עכשיו?

״את בסדר?״ שאל מכווץ גבות ומביט בי.
למה הוא פונה אליי בכלל? הוא לא חושש שיראו אותו יחד איתי?
חייכתי בקושי. ״כן.״
״את פשוט נראת..״ אמר מכווץ את גבותיו ומעביר בי מבט עם עיניו הכחולות.
״מעולה? כן תודה.״ מלמלתי בקושי מצליחה לעלות חיוך על. שפתיי.