sins of the past

פרק ~7~ נשיקה לא?

-i won't stop-

אני כבר שבוע בבית. בוהה בקירות ומעשנת בלי סוף. אני לא אוכלת ובקושי יוצאת מחדרי. העולם שלי התמוטט.  העמודים שמחזיקים אותו נסדקו ברגע שהמאמן רוס הניח את ידיו עלי. אבל שאוליו נהרג. המבנה כולו קרס. העמודים קרסו והעולם שלי פשוט נחרב.
אבא ואמא נותנים לי להתאבל. אבל אולי הייתי רוצה אחרת. שינסו להרים אותי. כי אני תוהה אם אחזור להיות אוולין שהייתי לפני הכל.

התיישבתי על המיטה מרימה את שיערי מפניי ובוהה בדלת.

את תקומי. תתקלחי והתעוררתי על החיים שלך.

אני עדיין שולחת לאוליו הודעות. אני לא מאמינה שהוא מת.
עדיין לא. זה פשוט לא נקלט. אז אני שולחת לו הודעות. כל הזמן. אפילו כאלה שאני זועמת עליו על שמסנן אותי.

חולני אע?

צעדתי בדממה עם ראש מושפל במסדרון בית הספר.
רוצה לשכוח מאוליו רק לרגע אחד. ולחזור לצרות הרגילות שלי.

״היי!״ אדריאנה כמעט תוקפת אותי שנכנסתי לכיתה.
״את בסדר?״ שאלה מניחה את ידה על כתפי.
הרמתי את ראשי מתיישבת לצידה.
״נראלי..״ לחשתי בוהה בשולחן.
״אני מצטערת.״ לחשה ולוחצת על ידי.

הנהנתי מרימה את ראשי ומבחינה בעיניים חומות נועצות בי מבט מסוקרן או שזה רחמים?
גבריאל לא מסיט את מבטו מהר כמו בדרך כלל. אלא ממשיך לנעוץ בי מבט.

אני לא מאמינה שדווקא הוא ראה אותי במצב נוראי כל כך.
פשוט עמדתי מולו עם שלוליות בעיניים.
עצמתי את עיניי וגרמתי לניתוק בינינו.

כשפקחתי את עיניי שוב הוא המשך לדבר עם חבריו. 
״החיים רעים לפעמים.״ אדריאנה אומרת ומניחה את ראשה על כתפי.
הנהנתי. כי אין לה מושג כמה.