sins of the past

פרק ~17~ לא ממני

-Who are you?
'Cause you're not the girl I fell in love with, baby
Who are you?
'Cause something has changed, you're not the same, I hate it
I, I'm sick of waiting for love-

-Who-

אני קופאת מקור. המעיל שמעלי בכלל לא עוזר.
כולם מדברים וצוחקים אבל אני יושבת ורק שומעת את שיניי נוקשות.

חם לך.. רותח ממש. פאק איזה חום.
אני מנסה לעבוד על עצמי. ומשפשפת את ידיי זו בזו כדי להתחמם.
״קר לך?״ גבריאל שואל ומתיישב לצידי על הספסל.

אני מחייכת אליו והוא מבחין בשיניי ובגופי הרועד.
״לא כזה קר.״ הוא אומר יותר לעצמו ופושט את המעילו מגופו.
״יש לי מעיל.״ ציינתי.
״המעיל שלך רק יפה אבל שלי יחמם אותך.״ הוא פותח את רוכסן המעיל שלי. מצמצתי מנסה להרגיע את ליבי הרועד בזמן שהוא פשט את מעילו ונותן לי את שלו.

״הוו!״ אני נושפת ומקבלת קל של חום וריח כובש.
״לא כל כך קר, אוולין.״ הוא מביט בי מעלה חיוך על שפתיו.
״אני אנמית.״ הסברתי.
הוא הרים גבה, ״כלומר שחסר לך ההמוגלובין בגוף?״
״בדיוק.״
הוא מהנהן. ״אני מבין.״
״תגיד, זה שאתה ככה איתי. זה לא סודי אתה מודע לזה?״ שאלתי אותו.

הוא הביט על קבוצות התלמידים סביבנו והנהן.
״לא אכפת לי. כיף לי איתך.״ אמר.
חייכתי ושתקתי.
״את יכולה להתעלם מאמברלי?״ הביט בי עם עיניו החומות בשאלה.
״כמו שאתה מתעלם מברודי?״ שאלתי. 

הוא נאנח.
״היא מאוהבת בך עד מעל הראש.״ הבהרתי.
״אני יודע, אבל אין לי עניין בה.״ אמר משפשף את גשר אפו כאילו הנושא הזה מתסכל אותו.
״אז תגיד לה את זה.״ אמרתי.
״רמזתי לה. בכל מיני דרכים. גם הרבה לפני שהגעת לכאן.״ הוא נאנח. ״היא חברה טובה ואני לא רוצה לפגוע בה.״

נאנחתי, ״חבל, אני שונאת אותה.״
גבריאל הביט בי. ״ברצינות אוולין?״
״למה? אתה מחבב את ברודי?״
״היית מתה.״ הזעיף והסתכל קדימה.
״בבקשה. הינה זה הדדי.״
הבחנתי באמברלי צועדת לעברינו ושניות אחדות אחרי ונעצרת.

״תודה על המעיל.״ חייכתי אליו. מחבקת את המעיל על גופי. שואפת את הריח שלו.
״למה לקחת לו את המעיל?״ אמברלי שואלת בכעס ומשלבת את ידיה.
מצמצתי לעברה. ״גנבתי אותו, כי זו הדרך שלי לנקום בו!״ אמרתי בזדוניות ולועגת לה.
אמברלי מגלגלת את עינייה וגבריאל הביט בנו בשאלה.

״גבריאל אתה בא?״ היא שואלת אותו חסרת סבלנות.
הבטתי בו בשאלה ״כן, אתה הולך?״
הוא העביר יד בשיערו. ״אמברלי אני יושב עם אוולין.״
כפי שאת רואה זונה מחורבנת...

״ממתי אתה מדבר איתה בכלל?״ שאלה בכעס לא מסוגלת לרסן את עצמה.
שילבתי את ידיי זוקפת סנטר.
״אני אבוא אחר כך.״ אמר וחזר להביט בי.
״אני בשוק איך אתה לא מתבייש בשביל אביך?״ התפרצה.
הבטתי בה המומה ומרגישה את הבושה לאט לאט עוטפת אותי.