sins of the past

פרק ~10~ רוצה חיבוק?

-There is a difference between being alone and being lonely, being alone is simply a fact.. so we can embrace it and decide about it. Loneliness has an emotional charge. And it's very much a matter of perception, you can be alone - and not lonely, and you can be surrounded by people and be completely lonely.-

אני מנסה לייצב את החיים שלי. ממש כמו שלריאן אמר לי.
הנהנתי לעצמי שאספתי את שיערי בקוקו מתוח.
חייכתי במראה מאחלת לעצמי להצליח.

לבשתי את מדי בית הספר ויצאתי מחדרי.
התיישבתי מול הוריי ודחסתי בין שפתיי את הפנקייק חתיכה אחר חתיכה.
״אני יודע שעוברים עלייך ימים קשים.״ אבא החל לומר וגרם לי לעצור ולהביט בו בדממה.

מצמצתי ואמא הנהנה לצידו.
״זה בגלל אתמול?״ שאלתי עם פה מלא, תוהה אם הם כועסים.
״חבר שלך היה מעורב בתאונה..״ אבא המשיך.
ניסיתי לבלוע את האוכל שנתקע בפי.

״את אולי לא מצליחה לעכל הכל..״ אמא הניחה את ידה על ידי.
נשמתי עמוק מביטה בשניהם.
״אל תעלמי כמו אתמול אוולין.״ אבא אמר עם מבט מזהיר.
הנהנתי. ״זה לא יקרה שוב.״ הבטחתי.

הרי אני מנסה להתייצב לא?

״זה היה טירוף!״ אדריאנה הלכה במהירות ורק צועקת עלי.
״סליחה.״ מלמלתי מנסה לעמוד בקצב שלה.
היא עצרה וגרמה לי להיתקל בה.
״את נעלמת! עוד אחרי שעישנת סמים!״ לחשה והביטה לצדדים כאילו רצחתי מישהו.

מצמצתי מביטה בה בדממה. היא סתם מגזימה.
״מה יכולתי לחשוב? יכולת למות או משהו!״
״סליחה..״ מלמלתי שוב.
״אין יותר סמים במסיבות.״ קבעה.
צחקתי בקול. ״אין מצב.״

״אז תלכי לבד כי אני לא תומכת בכל זה.״ נפנפה בידה.
נאנחתי. ״בסדר. אנסה.״ אולי..
״תנסי?״ שאלה.
״זה בדם שלי.״ הצבעתי על ורידי. והיא גלגלה את עינייה.

שהתיישבנו בכיתה נעצתי עיניים בגבריאל. הוא ישב בכיסא שלו כמו איזה מלך. צוחק בקול רם וסקסי להחריד.
״את נועצת מבטים.״ העירה אדריאנה.
״כן..״ מלמלתי בכעס והבטתי בה. ״אגב. נחשי מי פרץ לי לחדר אתמול?״
היא הביטה בגבריאל ואז בי.
״כן כן.״ הנהנתי. ״השכן הסטוקר שלי.״ קרצתי.
״מה הוא רצה?״ שאלה תוהה.
״הוא טען שדאג לי או משהו..״ אמרתי נזכרת שהאשים אותי.
״דאג לך?״ אדריאנה הרמה גבה. ״זה נחמד.״ חייכה.
נשפתי ״כן..״ מלמלתי בחוסר חשק.

הזזתי את רגליי מתחת לשולחן במשך כל השיעור ומחשבה אחת בראשי.
אין לי גבס יותר. וזה הדבר הכי מטריד שיכול להיות.
כי אין לי תירוץ להתחמק משיעורי ספורט. אאלץ לראות את המאמן רוס בכל שיעור. ויותר גרוע להשתתף.
הרמתי את ראשי אל גבריאל שהיה עסוק בלענות למורה.
וספרתי את הדקות עד לצלצול.