sins of the past

פרק ~14~ צמוד לקיר

-I want a boyfriend
But I just keep hitting dead ends
Try to take a shortcut
But I get cut again and again-

-Boyfriend-

המצב שלי נוראי.
איך אני יודעת את זה?
הלב שלי דופק בפראות. עד כדי כך שאני זקוקה לנשום עמוק ולבצע תרגיל נשימות קטן. כדי שלא הסתיים לי האוויר.
וזה לא קרה בגלל שהתאהבתי קשות או חזיתי באדם נדרס לי מול הפנים. אלא רק כי עליתי לחדרי.

שזה אומר: המדרגות.

המדרגות גרמו לי לכו מאמץ אדיר שליבי פועם כאילו רצתי מרתון ושהנשימה שלי לא סדירה.
לגמתי מכוס המים שיש לי על המדף וניערתי את קופסת הכדורים שלי.
הם כבר פגי תוקף. אלה אותם כדורים שהיו לי תמיד.
בגלל חוסר הדם שלי.

שהייתי בפנימייה הייתי לוקחת אותם רק שחשתי ברע. כמו עכשיו. אבל אף פעם לא באופן רציף.
לא באמת התייחסתי לזה ברצינות.

אבל עכשיו. אני מרגישה שאתעלף אם אצטרך לבצע תרגיל מורכב בשיעורי ספורט.
• לקנות כדורי ברזל.
רשמתי בראשי.

הכנות לטיול המטופש גרמו לפקקים בכביש. ובנוסף גם להמולה הנוראית מחוץ לבית הספר.
כמעט קפצתי מהמכונית של אבי ומיהרתי אל כיוון השער.

אני צועדת ומטיחה עלבונות על כל מי שסביבי. בראשי כמובן.
אדיוט ,חלשת אופי ,בן זונה ארור... זה יכל להמשיך לנצח אבל אז הבחנתי בברודי.
הוא עומד חסר סבלנות ונועץ מבטים מרושעים בתלמידה שלפניו.
היא לא מתקדמת בתור אלא רק מביטה בציפורניים שלה באדישות.
מה שגורם לו להתעצבן יותר.

המילים שלו חוזרות אל ראשי.
״תכי חזרה את מי שתוקף אותך.״ אז המאמן מטריד סידרתי?

״ואתה עשית משהו?״ שאלתי אותו שנעמדתי לצידו. הוא הרי טען שהוריו שתקו.
הוא הביט לעברי תוהה האם דיברתי אליו.
״דגל לבן לא איפשר לך לדבר איתי בפתיחות כזו.״ הכריז וחזר להביט בתלמידה לפניו.  היא עדיין לא זזה ממקומה ונותנת לתלמידים נוספים לעקוף אותה ולהיכנס אל בית הספר.
הזעפתי, ״רק הייתי נחמדה.״ עשיתי פרצוף.