sins of the past

פרק ~12~ לגמרי לבד

-You've been saying things that made me crazy
I don't need the truth, it doesn't help me-

-Lie Like This-

קשה לעמוד כך ולהתנהג רגיל.
הוא שם ואני כאן. והדבר הכי מטריד הוא שגבריאל בכלל לא הבחין בי.
הוא רק עומד שם ומדבר עם כל התלמידות שסביבו.
״את תמיד נועצת בו מבטים אוולין...״ אדריאנה אומרת לצידי.
מצמצתי. ״כן צודקת בואי פשוט נלך.״ אחזתי בידה מתחמקת מהאספה סביב גבריאל.

כן כן.. הוא חתיך הורס. אבל למה כולן צריכות להיות סביבו.

צעדתי בכעס לכיוון המגרש.
״חשבת על זה שוב?״ אדריאנה שואלת אותי ומביטה בי בשאלה.
״על מה?״ התיישבתי על הספסל והיא לצידי.
״על להיבחן למעודדות?״
הבטתי ברגלי החופשייה. ״לא.״ אמרתי.
״נו? אז את מעוניינת?״ מצמצה לעברי בתקווה.

״אני לא חושבת שאת באמת מבינה מה המצב שלי כאן.״
אדריאנה מביטה בי בשאלה ומסיטה תלתל סורר אל מאחורי אוזנה.
״כולם כאן שונאים אותי. אין לי באמת חברים חוץ ממך. ועוד דבר אני זונה זוכרת? לא נראלי שיכניסו את ה-״זונה״ לקבוצת המעודדות.״
״את מרחמת על עצמך יותר מדי.״ אמרה משלבת את ידיה.
הרמתי כתפיים. ״יכול להיות.״

טוב ישנו יחד והתנשקנו. זה כנראה לא אומר כלום לגבריאל סמית. כי הוא כבר חצי שעה רץ במגרש ואפילו לא מביט בי.
אני מרגישה שאני עולה באש מחוסר תשומת הלב שלו.
אדיוט הלו אני ממש כאן!!

הסתובבתי מרימה את הכדור וזורקת חזרה לאדריאנה.
״תנסי לתפוס הפעם אוולין!״ היא צעקה וזרקה.

ניסיתי באמת. אבל אני וספורט זה פשוט לא.
בעטתי בכדור בכעס והוא התגלגל עד לסוף המגרש.
נשפתי וצעדתי אחריו בתסכול. כשהתכופפתי להרים אותו והבחנתי בזוג נעליים מאחורי.

נעמדתי והבטתי במאמן רוס. חרדה תקפה אותי.
״כנראה שאת זקוקה לאימונים נוספים.״ העלה חיוך מטריד על שפתיו.
הסטתי את מבטי מבחינה בגבריאל על המגרש מקדיש לי אפס תשומת לב גם הפעם.
העלתי חיוך על שפתיי. ״אגיד לגבריאל לעזור לי.״

״אני חושב שהוא עסוק שם את לא חושבת?״
הרמתי את סנטרי וצעדתי לאחור שהוא לא הראה סימן לעזוב אותי לנפשי.
״אולי ניפגש רק אני ואת.. אחרי הלימודים היום.״ הוא צעד לעברי והביט בי מקרוב.
בלב פועם ובליעת רוק סירבתי. ״לא, אני חייבת להגיע הביתה מוקדם.״ שיקרתי.
״חבל שהציון שלך ירד אוולין.״ המאמן עשה פרצוף.