sins of the past

פרק ~36~ הולכת עקום

-You're gonna need my love-

~אוולין~

״אני עדיין לא מבינה לאן אנחנו נוסעות.״ אדריאנה אומרת בפעם הרביעית בערך.
״פשוט תמשיכי ישר אני בטוחה שנגיע בקרוב.״ אמרתי מעט בלחץ.
הצצתי מהחלון והבחנתי בעשבים מנסה להירגע אכשהו.
הוצאתי את ידיי והרגשתי שונה מאיך שהרגשתי כשהייתי כאן קודם עם גבריאל.
״ואו המקום הזה פשוט מהמם, ממש כמו בסרטים אוולין.״ אדריאנה אומרת ומביטה סביבנו עם חיוך ענק על שפתיה.
הנהנתי בדממה לא יכולה לחוק איתה את האושר הטבע הזה.
״הינה תעצרי שם.״ הוראתי לה והיא עצרה.

כשרגליי נחו על האדמה הרגשתי שאני מעט מתנדנדת ואת ראשי מסתובב.
הלב שלי פועם במהירות לא הגיונית והאוויר הקר לא מצליח להרגיע אותי.
אני מבועתת.
״אמא איזה אגם הורס!״ אדריאנה המשיכה להתפעל מהמקום. בדיוק כמו שאני הייתי כאן עם גבריאל בפעם הראשונה.
אבל עכשיו אני מפחדת ממה שאני עלולה לגלות.
אדריאנה חלצה נעליים ומיהרה לאגם אילו אני הבטתי באדמה כמו אובססיבית.

״מה את מחפשת?״ היא שאלה אותי שהבחינה בי מתרחקת.
״סתם בודקת משהו..״ אמרתי עם ידיים רועדות והמשכתי בשביל קטן עטוף בעשבים גבוהים שכמעט מכסים אותי.
הלכתי מספר דקות נעלמת מעט לאדריאנה. התכוונתי לחזור ולהאמין שזה לא באמת קרה אבל הבחנתי באדמה בוצית ליד שורת העשבים.
התכופפתי נוגעת באדמת השביל. היא נעימה למגע. קצת קרירה אבל נעימה ויבשה. אבל קבוצה קטנה לצידה לחה ובוצית יותר. כאילו שלפו אותה מהאדמה.
התבוננתי בקבוצה הזו בחשש.

״אם הייתי יכול אני הייתי מתנדב לעשות את זה.
הייתי קובר אותו במקום שאף אחד לא ימצא אותו אני מניח.״
״אבל אני מצאתי.״ לחשתי מרגישה בדמעות זולגות על לחיי במהירות.
האם המאמן רוס קבור מתחתי? צמרמורת עברה בי ומיהרתי לחזור לאדריאנה.
חייכתי אליה בחשש שהבחנתי בה.

״היי גבריאל וריי בדרך!״ אמרה עם חיוך.
רצתי אליה באימה. ״מה?״ שאלתי.
היא מצמצה, ״גבריאל אמר שאת לא זמינה אז אמרתי לו שלקחת אותנו למקום קסום.״ חייכה אליי בשאלה שהבחינה בפני.
בלעתי רוק באימה.
״למה את נראת כאילו ראית גופה מה נסגר?״ אדריאנה נעמדה על רגליה והביטה בי.

״אע.. לא אני פשוט..״ נשמתי עמוק והתיישבתי על האדמה.
״פשוט נראלי שיש לי סחרחורת.״ אמרתי.
״את רוצה שנחזור?״ שאלה והניחה את ידה על כתפי.
״לא לא, נחכה לבנים.״ חייכתי. 
״נחמד שהזמנתי אותם נכון?״ היא חייכה ואחזה בידי.
״כן.״ השבתי מנסה להירגע.
אדריאנה חייכה וחיבקה אותי. ״והם יביאו פיצה!״
״יאי פיצה...״ השבתי רואה את הסוף. גבריאל ידע שאני יודעת?
אוי פאק למה אני מפחדת ממנו?