הנסיכה ושדת הים

פרק 3:

לוניה וסאטומי הלכו ביחד לסיפון. לוניה חקרה במבטה את סאטומי- היא הייתה אישה חזקה, כתפיה רחבות וידיה היו שריריות יחסית לאישה. שיערה השחור, הגלי והארוך הבליט את פניה הארוכות, את שפתיה הדקיקות וגבותיה העבות. ראשה של לוניה הגיע רק לאמצע הגב של סאטומי. נראה היה שסאטומי הייתה יותר מפותחת מלוניה מכל הבחינות. למרות שהייתה קונית, ולפי מה שלוניה למדה על קוני, הנשים היו בדרך כלל נמוכות יותר.
"אני רוצה להכיר לך את שאר אנשי הצוות." סאטומי חייכה והחזיקה בידה של לוניה.
כאשר הן היו על הסיפון שורה של פיראטים חיכו להן. רק עכשיו לוניה שמה לב כמה שונים כולם.
"חברים, הכירו את הפיראטית החדשה שמצטרפת אלינו. אחרי שכנוע היא החליטה להיות אחת משלנו." סאטומי הציגה את לוניה שהספיקה לשנות את בגדיה לשמלה בצבע תכלת עם פפיונים כחולים באזור החצאית.
"היא? פיראטית?" קמילה הסתכלה על לוניה בגועל ובזלזול. לוניה לא הבינה את הסלידה שלה, קמילה אפילו לא הכירה אותה כדי לשנוא אותה.
"אני לוניה סיבילה אוגוסטה מארק השלישית מאליניה, נעים להכיר." לוניה קדה קידה קטנה כיאות לבת מלוכה.
"סיבילה?" לאקסיטי אמרה בבלבול.
"שלישית?" אקי גם הוא התפלא. למה היו עוד שתיים כאלו עם אותו השם?
"אתם יכולים לקרוא לי לוניה." היא חייכה. לוניה התרגלה שאנשים זוכרים את שמה המלא ולכן המבטים המבולבלים היו זרים לה.
לפתע התקדמו אליה ארי וניקי, כל אחד החזיק בידה האחרת של לוניה. הדבר הראשון שהיא שמה לב אליו הוא העיוורון שלהם.
'איזה שיער יפה.' היא הביטה בשיערם הגלי-כמעט מתולתל, שהיה אדום כדם.
"אנחנו ארי וניקי וסקה ממלכת בוליגוראד." שניהם אמרו בו זמנית.
"הקול שלך כל כך עדין, לא נשמע שום רוע בו. את טובת לב." ארי אמרה בקול שקט. שפתיה היו אדומות כמו שיערה, ואפילו שמלתה הייתה אדומה. לוניה לא ידעה שניתן לגלות כל כך הרבה דברים רק מקולה.
"ואת נשמעת כמו מישהי שאפשר לבטוח בה." ניקי המשיך אותה. הם חייכו, חיוכים מדהימים ויפהפיים. שיערו המתולתל והקצר של ניקי היה יפיפה, לא נראה כלל שהוא נלחם.
"נעים להכיר אתכם." לוניה חייכה. 'חבל שהם לא יכולים לראות את יופיים.' היא חשבה בעצב.
אקי התקדם במהירות, לוניה התרחקה ממנו מעט, מפחדת שיפגע בה, חבל שהכיסא שזרקה עליו לא היה כרגע לצידה.
"נראה שאת זוכרת אותי נסיכה." הוא חייך.

"קשה לשכוח שכמעט מתתי בגללך." לוניה מלמלה.
"זה היה מפני שרצת לקצה הסיפון." קמילה אמרה בין שיניה.
"אני אקי וואקנה ממלכת קוני." אקי קד קידה ונישק את ידה של לוניה.
"וואקנה?" לוניה הביטה בסאטומי.
"הוא אחי הקטן." סאטומי משכה בכתפיה. "הוא קטן ממני בשנה." סאטומי גיחכה לפניה המבולבלות של לוניה.
לאקסיטי דחפה את אקי מלוניה, כעת מול לוניה עמדה נערה נמוכה כמוה, בעלת שיער ג'ינג'י קצר ועיניים זהובות ויפהפיות. מוקדם יותר לוניה בעיקר שמה לב לנמשיה של לאקסיטי, שהיו על כל פניה ואפילו התפשטו לידיה. "אני לאקסיטי קמרון ממלכת מאלבורן, נעים מאד." היא חיבקה את לוניה. "מצטערת על ההתנהגות של קמילה, אבל את תתרגלי." היא לחשה. כאשר התרחקה היא חזרה לעמוד ליד קמילה, שהייתה גבוה בהרבה מלאקסיטי או מלוניה.
"תורך." לאקסיטי דחפה אותה בעדינות.
"אני קמילה אינגה ממלכת פריזלריי." קמילה אמרה באדישות ושילבה את ידיה. שלא כמו לאקסיטי, פניה של קמילה היו ארוכות ועצמות לחיה הודגשו, שיערה בצבע טורקיז נאסף אחורה ונתן לה מראה בוגר יותר, ומפחיד יותר.
"אם תפריעי בדרכנו נסיכה, אני לא אהסס להרוג אותך." קמילה אמרה בכעס וחזרה לעמוד ליד לאקסיטי שליטפה את שיערה כדי להרגיעה.
"היא לא באמת תפגע בך בלי אישור ממני." סאטומי לחשה ללוניה, אך זה לא הרגיע אותה.
האחרון שהתקדם היה אירו. "א-אני אירו יו שואי ממלכת ווישוו" הוא קד קידה קטנה, קולו כמעט היה לחישה.
לוניה החזיקה בידו, מקפיצה אותו מעט. "אני מצטערת על מקודם, לא שמתי לב שנפגעת, אני מצטערת." היא חייכה לאירו חיוך עצוב.
"זה בסדר." הוא חייך בחזרה. היד של לוניה הייתה חמה לעומת שלו.
"תודה." הוא אמר וחייך חיוך קטן.
"אני לא יודעת איך אוכל לפצות אותך." לוניה אמרה.
"בכך שתלכי על הקרש ותקפצי לים." קמילה התפרצה בכעס.
"קמילה." לאקסיטי הביטה בה וקמילה השפילה מבט ושתקה. "אין לנו קרש." לאקסיטי הסירה את הדאגה מליבה של לוניה.
"את לא צריכה לפצות אותי, זה בסדר." אירו מלמל.
לוניה הנידה לשלילה. "אני לא אוכל לחיות עם עצמי אם לא אפצה אותך." היא אמרה.
"עדיף ככה לא?" קמילה שוב התפרצה ושתקה כשלאקסיטי הביטה בה.
"קח." לוניה הורידה את השרשרת הכסופה שלה שענדה על צווארה. על השרשרת הייתה אבן חן כחולה.
"זה לא הרבה, אבל זו הדרך היחידה שחשבתי עליה."
"א-אני לא יכול לקחת את זה." אירו הניד לשלילה.
"קח את השרשרת שהנסיכה נותנת לך! זו הזדמנות של פעם בחיים." אקי טפח על גבו של אירו.
אירו הביט בלוניה כמה שניות ולקח את השרשרת.
"תודה, אני אשמור אותה." הוא חייך פעם נוספת.
"טוב, לאחר שסיימנו את ההיכרות, הגיע הזמן שנארגן מסיבה קטנה לכבוד לוניה." סאטומי חייכה.
"אני לא הולכת להשתתף במסיבה הזו." קמילה התנגדה.
"זו תהיה מסיבת ריקודים לאור ירח, עם אירו ואקי שינגנו לנו בחליל ובעוד." סאטומי ניסתה לשכנע את קמילה להשתתף.
"קדימה קמילה, נוכל לרקוד ביחד." לאקסיטי חייכה והחזיקה את ידה של קמילה.
קמילה הביטה בלאקסיטי. "בסדר. אבל אני לא עושה את זה בשביל הנסיכה האידיוטית." היא מלמלה, מסמיקה מעט.
"אם כך, זה מוסכם." סאטומי חייכה לעבר לוניה. "בואי, אעשה לך סיור בספינה." היא החזיקה בידה של לוניה כאשר הלכו בסיפון.
"הנסיכה עדיין לא הבינה את המסר של סאטומי?" אקי הביט בהן.
"היא תמימה מאד." ארי חייכה. "היא כנראה לא שמה לב לזה כמו שאנחנו שמים לב." היא אמרה.
"אני חושבת שזה מקסים, אהבה חדשה באוויר." לאקסיטי צחקקה בזמן שהביטה בקמילה ששתקה.