הנסיכה ושדת הים

פרק 24

אירו התלווה לקאסים שהלך לספרייה במאלבורן. כשנכנסו אליה אירו השתנק למראה הספרייה הגדולה והיפה. לכל אורך הספרייה היו מדפים רבים שהיו מלאים בספרים עתיקים וחדשים. שני עצים גדולים, שגזעם נראה כמו כמה גזעים המשולבים זה עם זה, הגיעו מעבר לתקרה ולכן היו שני פתחים בה שנתנו להם להמשיך ולגבוה והכניסו אור רב לספרייה. בספרייה היו המון סולמות ומדרגות שעליהם טיפסו עוד צמחים ירוקים ופרחים.
פיות עפו בספרייה שהן סוחבות ספרים ביחד, חלקן היו גדולות יותר. אירו שם לב גם לכמה קנטאורים שחיפשו ספרים ולאלף שמש ששם ספרים בחזרה.
"ברוך הבא לספרייה של מאלבורן, היא הספרייה הכי עתיקה בכל שבע הממלכות. אם אנחנו רוצים למצוא מידע על המלאך, זה כאן." קאסים חייך. הוא הביט באירו שלא נראה שהקשיב כלל וכלל ורק הביט סביב והתפעל מהיופי.
"בוא נחפש ספרים שיעזרו לנו." הוא החזיק בידו של אירו והחל ללכת.
"א-אני לא יכול לקרוא." אירו מלמל.
קאסים נעצר והביט בו. "זה בסדר, אתה יכול להסתובב בספרייה אם אתה רוצה, נראה שאתה מאד אוהב אותה. אם אמצא משהו אקרא לך."
"אבל אני רוצה לעזור."
"אבל אתה לא יכול כרגע, וזה בסדר, זו לא אשמתך." קאסים ליטף את לחיו. "תן לי לעזור לך."
אירו השפיל את מבטו והנהן. "בהצלחה." הוא מלמל שוב פעם. קאסים נישק אותו במצחו והלך לחפש ספרים.
אירו הביט סביבו והחל להסתובב בספרייה. היו כמה עמדות בהן היו שמורים דברים עתיקים במגן זכוכית. אירו ראה ספר עתיק ופתוח שהיה נראה כמו יומן מסע שכמה מדפיו נתלשו.
'מעניין מה רשום שם, בטח דברים חשובים.' אירו חשב בעצב כשהבין שלא יכול לעיין בספר.

הוא המשיך להסתובב, לפעמים בודק איפה קאסים, כשלא מצא אותו הבין שיפגוש אותו מאוחר יותר. אירו הביט בעמדה הבאה בה נשמרו זוג כנפי פיה קטנטנות. הכנפיים היו בצבע תכלת שבקצה היה צבע לבן ועליהן נקודות לבנות שנראו כמו כוכבים.
"אלו הן הכנפיים של הפיה הכי חזקה." אירו שמע קול ליד אוזנו, הוא הסתכל הצידה וראה פיה קטנה, שמלתה הייתה ארוכה, היא וכנפיה נראו כמו הכנפיים שעל העמדה רק בירוק.
"מה קרה לה?" אירו הביט בפיה ואז בכנפיים.
"לפעמים כוח גדול משתלט על המחשבה והורס אותה." הפיה אמרה, קולה עדין.
"זה עצוב." אירו אמר.
"אכן." הפיה נאנחה. "אתה אירו, נכון?"
"איך את יודעת?"
"הפיות מכירות את כל האנשים בעולם." הפיה חייכה. "אני רינאה, נעים להכיר."
"נעים להכיר." אירו חייך.
"גם לך יש נשמה טהורה." רינאה חייכה. קולה אימהי ושקט, משהו שחסר לאירו תמיד.
"אירו!" קאסים התקדם. רינאה נעלמה. "מצאתי משהו." הוא חייך. היו לו שני ספרים בידיו.
"מה מצאת?" אירו הביט בספרים בעלי הכריכות האדומות ואז בקאסים.
"מצאתי מידע על המלאך. אני מקווה שזה יהיה מידע חדש."
הם התיישבו לצד שולחן העץ. ביניהם שרר שקט, רעש העברת הדפים היה היחיד שנשמע. אירו ראה המון מילים ותמונות.
אחרי דקות ארוכות שהרגישו כמו שעות קאסים אמר, "מצאתי."
"מה מצאת?" אירו התקרב.
"אני יודע מי יוכל לעזור לך." קאסים הביט בו. "רשום פה שיש כוהן שיודע כיצד לשלוט בכוח של המלאך. לפי האמונה המלאך שלח אותו כדי לאמן את מי שנבחר עם הכוחות. הוא מחכה שהגלגול הבא יגיע אליו."
"אתה חושב שהוא עדיין חי?" אירו הביט בספר, מנסה לחפש תמונה של הכוהן, אך כל הדפים התמלאו במילים שאירו לא ידע לקרוא.
"אני בטוח בזה. אני אצא לחפש אותו אחרי הפסטיבל." קאסים סגר את הספר.
"אני אבוא איתך!" אירו התרומם.
"אתה לא רוצה להמשיך במסע עם סאטומי וכולם?" קאסים התפלא.
"אני רוצה לפגוש את הכוהן ההוא, הרי הוא מחכה לי." אירו חייך. "אני אספר לסאטומי, היא צריכה לדעת. היא בטוח תבין."
קאסים הנהן. "אז אחרי הפסטיבל נפליג ביחד לחפש אותו." קאסים החזיק בידו של אירו. "נחזור לספינה?"
אירו הנהן בחיוך והם יצאו מהספרייה. הוא הסתכל אחורה וראה את רינאה מנופפת לו לשלום בחיוך, משום מה הוא הרגיש צמרמורת קטנה כשהביט בה והסיט את מבטו במהירות.