הנסיכה ושדת הים

פרק 18

"ניקי." נור התקרבה לחבורה בחיוך.
"נור." ניקי חיבק אותה בחוזקה. עורו הלבן והחיוור בלט על עורה החום של נור. "את ידעת שהוא יהיה כאן?"
"מי?"
"ניקולאי. את ידעת שניקולאי יבוא לפה?"
"כן, אבל לא ידעתי שאתם פה, לא יכולתי להזהירכם." נור ליטפה את לחיו, הוא החזיק את ידה ונישק אותה. אילו ניקולאי לא היה, ניקי היה ממשיך לחבק ולנשק את נור.
"סאטומי, מה נעשה?" קמילה לחשה לסאטומי.
סאטומי הביטה סביבה. הם לא היו יכולים פשוט לברוח, זה היה מעורר סערה, והיא הייתה בטוחה שאם הם יברחו זה יהיה חלק מהתוכנית של אלברט. "נשחק במשחק שלו." היא יישרה מבט אל אלברט, גבותיה התכווצו ועינה זהרה, מסמלת כמה שנאה עזה סאטומי מרגישה כרגע.
"לוניה עם קסם התעתוע אז אין ממה לדאוג. אבל צריך לדאוג לארי וניקי." היא הביטה בשניהם ושמה לב שארי החלה לרעוד. "קמילה, קחי את ארי וניקי למרפסת, ברגע שאחשוב על תוכנית אני אשלח לכם אותה." היא הביטה בקמילה שהנהנה והובילה את שניהם אל המרפסת.
"אני אבוא איתם." נור החזיקה בידו של ניקי.
"לא, הישארי פה, אנשים יחשדו אם תלכי איתם." סאטומי טפחה על כתפה.
"אבל, עד שאני פוגשת את ניקי." נור התעקשה.
"אני אתן לך את תוכנית הבריחה ותצאי החוצה לתת להם." סאטומי לחשה לה.
נור הנהנה ועזבה את ידו של ניקי. היא הביטה בקמילה, ארי וניקי יוצאים אל המרפסת. נראה היה ששאר האורחים לא שמו לב אליהם.
אלברט, ניקולאי ודריוס התקדמו לעבר הצוות.
"אירו, אפשר לרקוד איתך?" אלברט נישק את ידו של אירו.
אירו הביט בסאטומי וקאסים שהנהנו- חייבים להיות קרי רוח ולהמשיך ולשחק. "בשמחה." הוא חייך.
"שמעתי מאלברט שאת מאליניה." דריוס פנה אל לוניה. נראה היה שלא זיהה אותה.
לוניה כחכחה בגרונה, מנסה להוציא את המילים מפיה. היא פחדה שקולה ירעד מרוב פחד. מעולם לא תיארה לעצמה שתרקוד עם אחיה כשהיא תחת קסם תעתוע. "כן, הוד מעלתך." היא קדה קידה, קולה לא רעד והיא אף השתמשה בטון גבוהה כדי שלא יזהה אותה.
"האם תרצי לרקוד איתי?" הוא החזיק בידה.
לוניה הנהנה, היא שמחה שלא רואים את רגליה הרועדות מבעד לשמלתה הארוכה.
ניקולאי לקח את ידה של נור והצטרף ביחד עם שני הנסיכים האחרים אל רחבת הריקודים.
"נתחלק לזוגות ותרקדו צמודים אליהם." סאטומי הביטה באקי, לאקסיטי וקאסים.
אקי ולאקסיטי הלכו ביחד. 'קמילה תהרוג אותי אם היא תדע על זה.' אקי חשב בפחד ונאנח.
"ומה את מתכוונת לעשות?" קאסים הביט בסאטומי.
"לחשוב על תוכנית מילוט, יש לי גיבוי מבחוץ אבל אני צריכה לחשוב על תוכנית לצאת מפה."
"גיבוי? את מדברת על הנקרומנסר?" קאסים עקב אחריה כשהתחילה ללכת לעבר אחד החדרים. הוא בדק מאחוריהם אם מישהו שם לב או עוקב אחריהם.
"לאן את הולכת?"
"להשיג עט, יש לי תוכנית." סאטומי נכנסה בשקט לספרייה והחלה לכתוב על אחד הדפים. אפילו כשכתבה במהירות ובזמן לחץ, כתב ידה היה יפיפה.
"מה התוכנית?" קאסים שילב את ידיו.
"קמילה, ניקי וארי יברחו ראשונים לספינה, מסוכן לארי ולניקי להיות כאן."
"למה?"
"זה משהו שאני לא יכולה לספר אבל זה קשור לניקולאי ולעצם העובדה שהוא כאן." היא נשמעה מעט לחוצה אף על פי שניסתה לשמור על איזון.
"הבעיה היא להוציא את אירו ולוניה מכאן." היא נאנחה. "אחרי כמה ריקודים עם אלברט תיקח את אירו לריקוד אחד ותוציא אותו החוצה. אתם תחזרו לספינה. לאקסיטי ואקי פשוט יצאו כי אף אחד לא ישים לב אם הם ייעלמו."
"ומה עם לוניה?"
"אני אטפל בזה." סאטומי הביטה בקאסים. היא קיפלה את הדף והתקדמה במהירות לעבר הדלת. צליל עקביה נשמע בחוזקה ברחבי הספרייה.
"לאן אנחנו הולכים עכשיו?"
"אנחנו הולכים לרקוד." סאטומי גיחכה.
סאטומי וקאסים יצאו ביחד אל עבר רחבת הריקודים. נראה היה שאף אחד לא שם לב שהם נעלמו. הם נצמדו אחד לשנייה.
"אחרי הערב הזה לא נדבר על זה. בסדר?" היא הביטה בקאסים- הוא הנהן. סאטומי הביטה בנור, מבטיהן נפגשו.
הבנות החלו להסתובב אחת ליד השנייה, סאטומי לחשה לנור באוזן. "לכי לעבר המרפסת ותעזרי לארי,קמילה וניקי להימלט." היא לחשה לה באוזן. "העבירי את הפתק הזה ללאקסיטי. תודיעי לי ברגע שהם נמלטים." סאטומי התרחקה מאוזנה וחייכה אליה, כאילו החמיאה לה או סיפרה לה בדיחה.
נור הנהנה בחיוך ולקחה את הפתק. המוזיקה נפסקה ומיד החלה מנגינה נוספת.
"אני כבר אחזור." נור מלמלה.
"הכל בסדר?" ניקולאי הביט בה.
"אני מרגישה קצת מסוחררת, אני הולכת לנשום קצת אוויר צח." נור קדה קידה והתקדמה לעבר המרפסת. בדרך העבירה לידה של לאקסיטי את הפתק. "רוצו לעבר הספינה, עכשיו."