הנסיכה ושדת הים

פרק 7

סאטומי ולוניה הלכו במסדרון אחרי ארנולד, סאטומי הביטה בלוניה שהסתכלה על התמונות שנתלו על הקיר.
"איך מסעך עד עכשיו?" סאטומי שאלה כדי להסוות את תשומת ליבה של לוניה. מוקדם יותר כשהן התעוררו שיער הבוקר של לוניה היה מסודר ויפהיפה, לעומת סאטומי שהיה מבולגן. סאטומי גיחכה לעצמה כשנזכרה בהבדלים ביניהן.
"מרתק, לא חשבתי שאדע ואגלה כל כך הרבה דברים." לוניה אמרה בהתרגשות. שיערה הכחול היה פזור, היא לבשה חולצה אדומה ומכנס שחור, מגפיה היו שחורים גם הם. חולצותיה של ארי היו היחידות שבאמת התאימו לה, כנראה כי ללוניה ולארי היה כמעט את אותו מבנה הגוף והן היו באותו גוף, אם כי החזה של ארי היה גדול יותר. אך לכל הבנות בספינה היה חזה גדול יותר משל לוניה.
"לא חשבתי שאי פעם אחצה את הממלכות עם מכנסיים." היא חייכה.
"חשבתי שלא תרצי להצטרף אלינו." סאטומי הביטה בציורים שנתלו על הקירות במסדרונות, היא זיהתה את הפרצופים מספרי ההיסטוריה האל פאראנים שקראה בילדותה. 'משפחת המלוכה.' היא חשבה לעצמה בעודה מדקלמת את השמות של כולם בראשה. למרות שהמוריה של סאטומי לימדו אותה גם על התרבות הקונית ושאר תרבויות העולם, היא תמיד התעניינה יותר בתרבות האל-פאראנית והמאלבורנית.
"אני התנגדתי מאד, אבל אז הבנתי שאם אתחתן עכשיו אני אפספס את ההזדמנות שהאלים נתנו לי." לוניה הביטה בשמיים ואז חזרה בסאטומי. "אתם שונים מרוב הפיראטים ששמעתי עליהם. אף פעם לא שמעתי על פיראטים שמצילים חיים." לוניה השפילה מבט במהירות. "למרות שאתם גם לוקחים כאלה." היא נזכרה בספינה מלאת הגופות, דמעות עמדו בעיניה.
"זה מתאזן." סאטומי לא שמה לב לדמעות ורק משכה בכתפיה. "זה משעשע, השלטונות לא יודעים כיצד להתמודד איתנו. מצד אחד אנחנו מצילים חיים, אבל מצד שני אנחנו גם לוקחים כאלו. הם מבולבלים ולא יודעים אם לתפוס אותנו או לא." סאטומי גיחכה למחשבה הזו. היא נזכרה בפעם ההיא שפגשה בספינה של שלטונות מאלבורן אך הם היו מבולבלים ולא ידעו אם לתפוס אותה או לא, עד שהם הגיעו להחלטה ספינתה כבר נעלמה מהאופק.
"עכשיו בטוח ינסו לתפוס אתכם בגללי." לוניה מלמלה.
"שינסו, אני מוכנה." סאטומי פתחה את הדלת הגדולה שעמדה מולן.
הן נכנסו לספרייה בה היא וקאסים ישבו אתמול. מדפי הספרים העצומים עמדו בשורות. בהם היו ספרים ישנים וחדשים, בשפות שונות ובשפה הבין לאומית. שולחן עגול עמד במרכז החדר וסביבו ישבו הצוות.

"בוקר טוב." אקי חייך ונופך אל אחותו ולוניה. עיניו הסגולות נראו בהירות יותר באור השמש שהגיח מהחלון.
"חיכינו רק לכן." קאסים סגר את הספר שקרא והתיישב לצד אירו.
"מצטערות על האיחור." לוניה קדה קידה, היא התקדמה לעבר אחד מהכיסאות והתיישבה לצד סאטומי.
"ממה מתחילים?" קמילה הביטה בקאסים וסאטומי.
"אנחנו מתעסקים עם מאפיית כנף הדם, הם ידועים בפעילות שלהם בוויישוו וקניית משרתים, עבדים ושפחות בעלי שיער לבן." קאסים פרס דפים מלאי מידע ותמונות.
"הם מנצלים את האמונה שאנשים בעלי שיער לבן הם מקוללים." סאטומי המשיכה.
"לפי המידע הם החלו לפעול גם פה, יש להם ערב סודי בו הם מוכרים עבדים." קאסים הביט באחד מהניירות.
"למה שירצו למכור עבדים לאל פאראנים?" לאקסיטי לקחה מידו של קאסים את הנייר וניסתה לקרוא.
"אל פאראנים אוהבים שיער מיוחד, ושיער לבן הוא נדיר כאן." קאסים הביט באירו. "בנוסף, לא חסרים עשירים אל פאראנים. המאפיה עצמה על סף התמוטטות כלכלית ולא יזיק להם לקבל כסף מהם." קאסים גיחך כשהביט בחובות שלהם.
"ובמה המידע הזה עוזר לנו?" אקי שילב את ידיו.
קאסים הרים מעטפה קטנה. "הצלחתי לקבל הזמנה. אבל-" קאסים נאנח.
"אבל?" קמילה הרימה גבה.
"צריך להביא עבדים ושפחות למכירה." קאסים השפיל מבט. "אין לי שפחות או עבדים."
"אז אחד או אחת מאיתנו יהיו השפחה או העבד שלך." אקי משך בכתפיו.
"זה לא פשוט אקי, זה כמו להקריב אחד מאיתנו לשדים." סאטומי הביטה בו. "אנחנו צריכים לבחור בינינו, זה לא קל."
"אני ואירו לא נוכל להיות. אני אהיה במכירה עצמה ואירו לא יכול לעבור את זה שוב." קאסים החזיק בידו הרועדת של אירו.
"אולי ניקי וארי? אני לא חושב שאל פאראנים עשירים יתנגדו לעיוורים." אקי הביט בהם, הוא לא רצה להציע זאת אבל ידע שאין ברירה ושמישהו חייב להציע רעיון.
ניקי כיווץ את גבותיו. "לא." הוא אמר בתוקפנות."אני לא אתן לאחותי להיות במכירה!"
"אני אהיה." כולם הפנו את מבטם אל לוניה שהרימה את ידה בביישנות.
"אני אעשה את זה. מאחר ואין לי דרך אחרת לתרום לבינתיים." היא שיחקה בשיערה.
"לא, לא." סאטומי קמה. "את תישארי כאן."
"ואתן לכם לסכן את חייכם?" לוניה קמה גם היא.
"אנחנו מסכנים את חיינו כבר מעל לשנתיים." קמילה מלמלה.
"תחשבי על זה סאטומי. את צריכה את היכולות של כל אחד ואחת בחדר הזה." לוניה הביטה בכולם. "אני רוצה להיות חלק מהצוות, ולכן לשחק בתור שפחה זה המעט שאוכל לעשות." היא הביטה בסאטומי בעיניים מתחננות. היא לא רצתה לפספס את המשימה הראשונה שלה בתור חברה בצוות.
סאטומי שתקה במשך כמה דקות. לבסוף היא נהמה והביטה בלוניה. "בסדר." היא התיישבה חזרה בכיסאה. "אבל זה רק בתנאי שכשאנחנו נכנסים הדבר הראשון שנעשה זה לשחרר אותך."