הנסיכה ושדת הים

פרק 29

עבר שבוע מאז שהותם במאלבורן. לנוקס בא לבקר את ארי רגע לפני שהיה צריך ללכת.
קמילה הביטה בהם מרחוק, היא עדיין לא סלחה ללנוקס על מה שעשה לארי לפני כשבוע אך היא בכל זאת נשארה אדישה והתאפקה שלא לזרוק עליו פגיון בכל פעם שהגיע.
ארי החזיקה בידו של לנוקס, "חבל שאתה צריך לעזוב."
לנוקס הנהן. "אבא שלי קצת עצבני. התנאים שהציבו לנו לא התאימו לו אז כל העניין בוטל. בנוסף הוא כועס עליי שאנחנו עדיין זוג, אבל אני אטפל בזה." הוא חייך.
"כמו שטיפלת בו כשהוא לכלך על ארי?" קמילה מלמלה לעצמה בין שיניה.
לנוקס הביט בה במבוכה וכחכח בגרונו. "חשבתי שתרצי להצטרף אליי, אבל נראה שמקומך כרגע הוא כאן, עם חברייך."
ארי הנהנה. "אני אשאר כאן עם הצוות שלי. אבל, אני אבוא לבקר במאלבורן החשוכה, תיקח אותי ליערות היפהיפיים שם."
"אחכה לך, למרות שאבי בטח ינסה לשדך לי אלפיות, אני בספק שאתחבר אליהן." לנוקס חייך. "את תמיד מוזמנת למאלבורן החשוכה ארי. את וכל הצוות."
"מצחיק שאתה מזמין אותה אלייך אחרי שחשבת שאתה לא רוצה לראות אותה יותר." קמילה שוב העירה. הפעם לאקסיטי שמעה ולקחה אותה לחדרן- בטח כדי לזעוף בה על הערותיה.
ארי חייכה למרות קמילה. "אני סומכת עלייך." היא אמרה.
"אני אוהב אותך." לנוקס נישק את ידה, הוא עדיין התבייש לנשק אותה בשפתיה כיוון שלא ידע מתי זה הזמן הנכון לעשות את זה.
ארי הסמיקה, לחיה היו ורודות והודגשו כנגד עורה הלבן והחיוור. "גם אני אותך." היא מלמלה בביישנות.
לנוקס המשיך להביט בפניה הסמוקות, גם כשהייתה נבוכה מעט היא הייתה יפיפה ומקסימה.

"ארי, אני יכול לנשק אותך?" הוא אמר במבוכה, פניו סמוקות גם כן.
לחיה הוורודת של ארי הפכו לאדומות. "כ-כן." היא הנהנה בשקט.
לנוקס נישק אותה נשיקה קטנה בפה.
ארי שיחקה בשיערה וגיחכה. "זה היה נחמד." אמרה.
"כ-כן." לנוקס גיחך גם הוא במבוכה.
הצוות הרגיש מובך לאור העובדה שהוא צופה בזוג האוהבים, זה הרגיש להם כמו חדירה לפרטיות.
"הוד מעלתך, הספינה מחכה לך." אליסתר כחכח בגרונו וקד קידה.
"אליסתר, אתה מלווה את לנוקס למאלבורן החשוכה?" ווילהלם עמד מול אליסתר.
אליסתר הנהן. "אחזור בעוד כשלושה ימים." הוא נישק את ווילהלם בשפתיים.
"אני לא הולך לשום מקום." ווילהלם גיחך והם התחבקו.
"תמצאו לעצמכם חדר." אקי גלגל את עיניו ואכל מהתפוח- שהפעם, למרבה ההפתעה, קנה.
"אני אחכה לך ארי." לנוקס חיבק אותה חיבוק אחד אחרון וירד מהסיפון ביחד עם אליסתר שנפרד גם מלאקסיטי אחרי שחזרה עם קמילה שנראתה רגועה יותר.
"נסיך האופל הלך?" סאטומי יצאה מגוף הספינה יחד עם לוניה.
"גם אליסתר הלך." ווילהלם נאנח.
"חבל, היו דברים לעשות כששניהם היו פה, אני מניחה שעכשיו נצטרך להתמודד עם השקט והשלווה המשעממים של מאלבורן."
"מאלבורן אף פעם לא משעממת סאטומי." לאקסיטי פצתה את פיה.
"תמיד קורה פה משהו." היא חייכה.
"כמו?"
"למשל-"
לאקסיטי נקטעה על ידי הצעקות הרמות של אנשי הנמל. "הוצאה להורג! המלך והמלכה מוציאים להורג!" המלחים צעקו.
"הוצאה להורג? לא הייתה אחת כזו כבר שנים." לאקסיטי נראתה מוטרדת. הוצאות להורג במאלבורן לא היו נפוצות כל כך, ורק אם הפשע היה חמור היו עושים זאת. היא נזכרה שההוצאה להורג האחרונה הייתה לפני עשר שנים, כשהייתה בת שמונה, אבל כמובן שהילדים בבית היתומים נשארו ולא הלכו לראות אותה.
"כדאי שנלך לבדוק את העניין." אקי התרומם.
"קמילה, עדיף שתחכי פה." ווילהלם הביט בקמילה בדאגה, הוא ידע שזה יגרום לה לזיכרונות רעים.
"זה בסדר איש זקן, אני אהיה בסדר." קמילה נאנחה. "בואו נלך לראות על מה כל המהומה." היא החלה ללכת כשהשאר אחריה. ווילהלם הידק את אגרופיו, הייתה לו את אותה ההרגשה הרעה שהייתה כאשר הלך להוצאה להורג של הוריה של קמילה.