הנסיכה ושדת הים

פרק 25

המופע היה מדהים ביופיו. המוני רקדנים רקדו בחינניות לצלילי חמת החלילים. לוניה התרכזה בלאקסיטי ואליסתר שרקדו זה לצד זו. היא הצליחה לראות בבירור את הדמיון ביניהם. אותם עיניים, צבע עור ושיער. לשניהם היו נמשים לאורך אפם, לחייהם ולכל אורך צווארם וכתפיהם. ההבדל היחידי היה מבנה גופה של לאקסיטי שהיה רחב יותר משל אליסתר, אך זה מעולם לא הפריע לה או לשאר הצוות. הם רקדו יחד בסנכרון מושלם, לפעמים הם הביטו אחד בשנייה, אפילו חיוכם היה דומה. חיוך מתוק ויפיפה. לוניה הביטה בקמילה כדי לבדוק את מבטה, קמילה חייכה חיוך רחב ומאוהב, עיניה התרכזו רק בלאקסיטי שרקדה, ולפעמים גם לאקסיטי הגניבה מבטים אל קמילה.
הריקוד הסתיים ובמקום הרקדנים עלה בחור עם בלונדיני ועיניים חומות. "ברצוני להזמין את כולם לרקוד את הריקוד המסורתי. גם משפחת המלוכה, כולל אורחנו היקר לנוקס וואלאס- יורש העצר של מאלבורן החשוכה." הבחור אמר בחיוך וקד קידה. המוזיקה התנגנה שוב. כולם החלו לרקוד חוץ מארי וניקי שעמדו בצד והחזיקו ידיים.
"כולם נשמעים כל כך מאושרים." ארי חייכה. "ככה היו נשמעים גם הנשפים בארמון?" היא שאלה את ניקי. מעולם לא חוותה נשף אמיתי בארמון, הנשף הראשון שלה היה בפריזלריי. ומעולם לא התנסתה בריקוד, אמרו לה שהיא לא יכולה ללמוד כי היא עיוורת.
ניקי הנהן בעצב. "כן, בנשפים גם כולם היו מאושרים. אולם היה פחות רעש."
"גם אמא ואבא היו שמחים?" ארי השפילה מבט.
ניקי נאנח. "כן."
לנוקס עמד מולם. "ארי." הוא חייך אליה. היא הרימה את מבטה. "האם תרקדי איתי?" הוא נישק את ידה.
ארי הסמיקה וחייכה. "מצטערת, אני לא יכולה לרקוד ואני גם לא יכולה להשאיר את ניקי לבד." היא סירבה בעדינות.
"אני מבין. אם כך-" לנוקס עזב את ידה ונעמד לצידה. "אשאר אתכם."
"לא לא! אתה צריך לרקוד." ארי קפצה במהירות, היא הרגישה אשמה שלנוקס לא רוקד בגללה. "אתה אורח כבוד, זה לא יהיה מנומס אם לא תרקוד." היא דחפה אותו לעבר הריקודים. "תרקוד." היא חייכה אליו חיוך עצוב.
"בסדר, אבל עם תום הריקודים אני אבוא אלייך." לנוקס נישק שוב את ידה והלך לרקוד.

ניקי שם את ידו על כתפה של ארי, חיוך עצוב התפרס על פניו. "ארי..."
"זה בסדר ניקי, אני כבר קיבלתי את העבודה שלא אוכל לעשות הרבה דברים בגלל העיוורון." היא נאנחה, משפילה את מבטה בעצב.
"הוא נשמע בחור טוב." ניקי חייך.
"הוא אכן כזה." ארי שיחקה בשיערה.
לפתע היא הרגישה יד מחזיקה בידה. היא גררה את ניקי איתה בהלם.
ניקי גם הרגיש יד מחזיקה את ידו השנייה. "רוקדים במעגל!" לאקסיטי קראה ומעגל גדול נוצר.
"אם נרקוד במעגל תוכלי לרקוד נכון?" לנוקס שאל את ארי, הוא זה שהחזיק את ידה. הוא החל ללכת הצידה בקצב המוזיקה. ארי וניקי אחריו, הם היו מעט מגושמים לעומת השאר.
"עכשיו עצרי ומחאי כף." לנוקס לחש לארי כיצד לרקוד. לאקסיטי עשתה את אותו הדבר עם ניקי.
הם עצרו ומחאו כף בקריאות "היי!" רמות. הם המשיכו לרקוד במעגל רוב הזמן. ארי אף פעם לא הרגישה את רגליה נעות בצורה כזו. זו הפעם הראשונה שרקדה. ליבה הלם במהירות, זו הייתה שמחה שהתפשטה בכל גופה.
אחרי שהפסיקו הריקודים במעגלים ארי וניקי שוב עמדו בצד.
"רקדתם יפה." סאטומי עמדה מולם.
"אף פעם לא הרגשתי כל כך הרבה אנרגיה." ארי חייכה.
"זה היה הרעיון של לנוקס." לאקסיטי חייכה וטפחה על כתפה של ארי.
ארי הסמיקה למשמע שמו.
הוא עמד מול התאומים. "איך היו הריקודים?" הוא חייך.
"הרבה זמן לא הרגשתי ככה." ניקי חייך. קמילה הביטה בסאטומי, יודעת שזה קשור לעברם. היא רצתה לדעת עוד פרטים אבל החליטה לכבד את בקשתה של סאטומי.
"תודה." ניקי וארי אמרו ביחד וקדו קידה בפניו.
"על לא דבר." לנוקס חייך. "ארי, תרצי להסתובב איתי בעיר?" הוא החזיק בידה.
"הוד מעלתך, עלייך ללכת לארמון לארוחה." אחד החיילים שהיו מקודם הגיע.
"אם כך, אבוא מאוחר יותר או מחר." לנוקס נישק את ידה והלך ביחד עם החייל.
"הוא בחור טוב." לאקסיטי חייכה.
"לבינתיים." קמילה משכה בכתפיה, למרות שהיו שלושה בני מלוכה בצוות, קמילה עדיין פקפקה בבני המלוכה האחרים.
"יחסית לאלף לילה." ווילהלם גיחך. הם לא שמו לב שהוא ואליסתר עמדו לצידם במשך כמה דקות. "בדרך כלל אלפי לילה מאד מתנשאים ולא אוהבים להתערבב עם עוד זנים."
"אולי זה היה בעבר והמצב כיום שונה." אליסתר גיחך.
"לא, זה גם היום כך, אילו המצב היה שונה, מאלבורן הייתה מאוחדת והיינו רואים בעיר הבירה אלפי לילה." ווילהלם משך בכתפיו. "ואילו המצב באמת היה שונה, פיות היו טובות. אבל הן היו ותמיד יהיו מרושעות." הוא ציין.
"הנה זה מתחיל." קמילה נאנחה.
"כלומר, הן מרושעות. אתם אולי לא ראיתם את זה, אבל אני חייתי מספיק זמן כדי לדעת את זה. הן רק נראות קטנות וחמודות עם כל הנצנצים שלהן. איך ניתן לסמוך על יצורים שיכולים לגדול ומכירים את כל האנשים בעולם?!" ווילהלם שוב החל לדבר על שנאתו לפיות. "אם יש יצורים שאני באמת שונא אלו פיות." הוא שילב את ידיו.
אליסתר צחק בקול רם.
"הוא לא צוחק אתה יודע." קמילה שוב נאנחה.
"מה דעתך שנלך לאכול?" הוא החזיק בידו של ווילהלם.
"אני לא אוכל." ווילהלם גיחך.
"אני יודע, אבל אני אוכל ואני מאד רעב." הוא אמר.
"אולי נלך לארוחת צהריים אצל איידן ומארי?" לאקסיטי הציעה בחיוך.
"נשמע רעיון נפלא." אליסתר חייך, הוא נשמע מרוגש מעט.
"פגישה עם ההורים?" ווילהלם גיחך. "אני מעולה בפגישות עם ההורים, פעם יצאתי עם מישהי ופגשתי את הוריה. בלילה אחרי נפרדתי ממנה והייתי במיטה עם אביה. הוא היה מעולה דרך אגב."
קמילה שמה את ידה על פניה ונאנחה בייאוש. "איש זקן."
"אל תספר להם את זה." אליסתר גיחך.
"למה? אני חושב שהם דווקא ייהנו מזה." ווילהלם חייך. "אבל בסדר."
ארבעתם הלכו לעבר בית היתומים, ממשיכים לשמוע את סיפוריו של ווילהלם.