הנסיכה ושדת הים

פרק 19

סאטומי נכנסה לחדרם של ניקי וארי. ארי ישבה על המיטה, רועדת ובוכה. ניקי ישב לצידה, מחבק אותה ומנסה להרגיעה. אך גם ידיו רעדו.
סאטומי הביטה בהם ברחמים, היא נאנחה והתקדמה לעברם.
"ארי." סאטומי חיבקה אותה.
"סאטומי, זה היה הוא! זה היה הקול שלו!" ארי מלמלה ובכתה. "הוא היה שם!"
"ועכשיו הוא לא. הוא לא יבוא אחרינו." סאטומי ליטפה את לחיה הלבנה, מנקה את דמעותיה.
"הוא לא התייחס אליי בכלל, כאילו אני לא קיימת." ארי עדיין רעדה. "ומה אם המלוכה של בוליגוראד תבוא אחרינו?" ביד אחת היא החזיקה בידו של ניקי וביד השנייה בידה של סאטומי.
"הם לא באו אחרינו במשך שלוש שנים. הם לא יבואו עכשיו." סאטומי ליטפה את שיערה. "וגם אם הם יבואו, אנחנו נלחם." היא חייכה. "אני לא אתן לאף אחד לפגוע בכם."
"תודה סאטומי." ארי חייכה, היא ניסתה לנקות את דמעותיה אך הן המשיכו לרדת.
"ארי, אל תדאגי, אנחנו מוגנים." ניקי חייך. אך אפילו סאטומי שמה לב שבקולו היה צל של חשש, הוא בעצמו פחד.
"לכו לישון, עבר עליכם לילה קשה." סאטומי התרוממה ויצאה מהחדר.
"סאטומי, תודה." ניקי חייך אליה בזמן שליטף את שיערה המתולתל של ארי.
"זו האחריות שלי לדאוג לכם." היא חייכה ויצאה מהחדר. היא התקדמה לעבר חדרה עד שהרגישה יד עוצרת אותה.
"מתי התכוונת לספר לנו?" קמילה שילבה את ידיה, הן היו היחידות שעמדו במסדרון.
"איפה לאקסיטי?"
"הלכה לישון, היא עייפה מכל הדרמה."
"היא דווקא אוהבת דרמה." סאטומי חייכה.
"אל תשני נושא." קמילה עיקמה את פניה.
"אנחנו צריכות לדבר בפרטיות." סאטומי לחשה. "יש עוד מישהו על הסיפון חוץ מווילהלם שאחראי על ההגה?"
קמילה נדה לשלילה.
"בואי." סאטומי הלכה לעבר הסיפון כשקמילה אחריה. היא הסתכלה סביב ובדקה אם יש עוד אנשים. כשראתה שאין אף אחד חוץ מווילהלם, היא נשענה על המעקה. לא היה אכפת לה שווילהלם יקשיב לשיחתן, ווילהלם ידע הרבה דברים, אפילו מעבר למה שסאטומי ידעה.
"רציתי לספר לכם ברגע שארי וניקי ירגישו מוכנים." סאטומי נאנחה.
"הם לא היו מוכנים במשך שנתיים?"
"את צריכה להבין אותם קמילה, זו לא רק העובדה שהם בני מלוכה. אבל, אני לא יכולה לספר לך בלי האישור שלהם." סאטומי חייכה חיוך עצוב. "יש המון סודות שאנשים לא יודעים עליהם." היא הביטה בקמילה. "גם לי יש סודות."
"הקטע של הכנפיים עורר הרבה שאלות וחשדות, כלומר ידעתי שיש לך כוחות אש ודרקון, אבל מעולם לא סיפרת שאת יכולה להוציא כנפיים מהגב."
"אני אענה על השאלות, ברגע שאהיה מוכנה." סאטומי נאנחה.
קמילה הביטה על הירח המלא. "נור יודעת?"
סאטומי הנהנה. "ניקי סיפר לה."
"אז הוא סיפר לה לפני שסיפר לצוות שלו." קמילה אמרה בזלזול.
סאטומי טפחה על כתפה. "אל תכפי עליהם לספר קמילה." סאטומי הביטה בה. "זו החלטה שלהם."
"אני יודעת, אני לא אכפה." קמילה השפילה את מבטה ונאנחה. "אני אחכה עד שהם יספרו." היא אמרה. "אבל אם שלטונות בוליגוראד יבואו כדי לקחת אותם, אני אהיה הראשונה לירות להם בראש." היא גיחכה.
"בואי נלך לישון, היה לנו לילה מתיש, ומחר מצפה לנו יום ארוך." סאטומי חייכה. "אלא אם את מעדיפה שנשאר כאן קצת ונשתה רום בשקט?" סאטומי הוציאה את בקבוק הרום בחיוך.
קמילה לקחה מידה ושתתה.
הן נשארו בחוץ עוד כמה דקות. אחרי ששתתו מעט הן התקדמו לעבר גוף הספינה.
"לילה טוב!" ווילהלם קרא בחיוך. הוא קרץ לקמילה, מסמן לה שהוא גאה בה. קמילה רק הסמיקה מעט וחייכה חיוך קטן.
"לילה טוב." שתיהן אמרו ונכנסו לחדריהן.