קוברה

פרק 17

•קריסטיאן•

חמש דקות לפני שהפסקת הבוקר שלנו נגמרת, אני נפרדת לשלום מג'וני, ועולה במדרגות לשכבת י"א, כדי להגיע בזמן ולהתארגן לשעתיים לימודי אזרחות המופיעות במערכת, וכמו כל שאר מקצועות רבי המלל, השעתיים האלה יועברו בכיתת האם שלי.

בניגוד למורים קפדנים אחרים, המורה לאזרחות הוא אדם רוחני וחביב.
וכשאני חושבת על מורים קפדנים, פרופסור כהן מיד עולה בראשי.
אני נאנחת.
השגתי חזרה את המעודדות, והגיע הזמן להשיג חזרה את מגמת כימיה.
מחר יש שלוש שעות של מגמת כימיה, ואין סיכוי שאפספס אותן.

חשבתי על דרך לתקן את המצב שלי כבר מאז שהוא זרק אותי מהמגמה. השיטה המנצחת- להיצמד למורה ולא לשחרר ממנו עד שהוא יסכים לקבל אותי חזרה.

אז אני מקווה להספיק ׳להיתקל׳ היום בפרופסור כדי לשכנע אותו להחזיר אותי לכימיה, ואם לא אפגוש אותו היום, אז אתפוס אותו מחר בבוקר ואתעלק עליו לפני השיעור.
אציע שייתן לי עבודת הגשה או איזה שהיא מטלה נוספת כתנאי לחזרה שלי.

אחרי הכול, פרופסור כהן לא נראה מטיפוס המורים שמטילים עלייך לכתוב מאתיים פעמים "אני מצטערת שאיחרתי לשיעור" על כמה דפי נייר ואז מקבלים את סליחתך.

אם זה לא יעבוד, אנסה לפנות להנהלה.
הדבר הכי טוב בבית הספר שלנו הוא שההנהלה וצוות המורים מקפידים שלא לערב את ההורים בבעיות ילדיהם במסגרת בית הספר.
הרי כל התלמידים הלומדים כאן, הם ילדים להורים קרייריסטים ועסוקים, שאין להם זמן להתעסק בשטויות כאלה.
לכן, ייחודו של בית הספר הזה הוא שהוא מותאם ללמד את התלמידים לדעת להסתדר באופן עצמאי ולקחת אחריות אישית.

והכי חשוב- לא לזיין להורים את השכל!

וזה מעולה בשבילי, כי אני לא רוצה שההורים שלי ידעו מזה.
יותר נכון, שאמא שלי תדע מזה.
אני אפילו לא אתאמץ לערב בזה את אבא שלי, כי בעיניו אלה שטויות מטופשות, והוא בטח גם סתם ישפיל אותי על שאני מבזבזת את זמנו.
אני מעדיפה להסתדר לבד, בקיצור. דרך יותר נקייה.

אני מגיעה לקומה הרצויה ונכנסת לכיתה הריקה, מתיישבת בשורה הראשונה ומוציאה את חומרי הלימוד וכלי הכתיבה שלי, מסדרת אותם על השולחן לקראת השיעור.
הצלצול המורה שההפסקה הסתיימה נשמע ברחבי בית הספר, והכיתה מתמלאת תלמידים.