פרק 72

4.6K 246 493
                                    

דבר הכותבת:
אהובים שלי! התגעגעתי בטירוף!😍❤️
חשוב לי לעדכן שהחלטתי שמעתה והלאה לא אכתוב אזהרות טריגרים מפורטות בפרקים. כשאני חושבת על המשך הסדרה- זה יכול לספיילר ולהרוס את מה שאני מתכננת להמשך. החלטתי את זה מתוך מחשבה שכל מי שקורא את הספר הזה כבר יודע את הטריגרים שבו. הזכרתי אותם בפירוט כבר בעמוד השני של הספר (הודעת טרום קריאה), ובכל הפרקים עד כה.
אז מעתה והלאה, בפרק שמופיעים בו טריגרים, אכתוב, כמו עכשיו-
***אזהרת טריגרים בפרק!***
אם אתם מרגישים שזה רעיון פחות טוב אני תמיד מוכנה לשמוע דעות וחלופות. הבריאות הנפשית שלכם חשובה לי מאוד- כמישהי שמתמודדת עם משקעים נפשיים בעצמה.
אוהבת אתכם מלא ומקווה שתהנו מהפרק שאותי כבר הספיק לעלף!!!😍🦋🦋

****

קריסטיאן

אני בוהה במחברת מתמטיקה לאורך זמן שמרגיש כמו נצח, לא מצליחה להתרכז במספרים. דפיקה חלושה בדלת קורעת את הקשב שלי לגמרי ואני מרימה את מבטי אל דמותה של אמא בכניסה.

"ביקשתי סליחה מאבא, אם זה מה שאת מתכוונת לשאול." אני אומרת בקול מריר מכפי שרציתי ומשפילה את פניי חזרה אל המחברת, נותנת לתלתליי להישפך קדימה ולהסתיר את דמותה מטווח ראייתי. אני תופסת בעט ומתעסקת בו כדי להדחיק את גודש הדמעות העולה בגרוני וממלמלת, "וברור שהוא לא סלח." היא נאנחת וטורקת את הדלת מאחוריה. "לא זאת הסיבה שהגעתי לכאן, אבל אני שמחה לשמוע שלפחות ניסית להתפייס איתו," היא עוצרת לרגע ומפציעה בטון כועס, "אם כי המעשים שלך לא תואמים למילים שלך."
אני יורה לעברה מבט נסער. "ומה עשיתי הפעם?"

היא שולפת שקיק פלסטיק וזורקת אותו לעברי. פניי מחווירות למראה שני בדלי החשיש המשומשים  שלי. איך היא מצאה...
חבטה חזקה מכה בליבי. לא הייתי לבד באותו לילה.

ברור. ברור שדין דיווח על שעישנתי חשיש, כי הוא חתיכת בן זונה. למה העזתי לחשוב שהוא בצד שלי ורוצה לטובתי?

שפתיה נמתחות לפס צר. "מה את חושבת שאת עושה, קריסטיאן?" עיניה מוצפות בדמעות שצורבות אותי מבפנים. "חשבתי שסיימנו עם הסיפור הזה."
"זו הייתה מעידה חד פעמית," אני מתנשמת בכובד. "את חושבת שאני משתמשת כי משעמם לי?"
"לא משנה מה את עוברת- אין שום הצדקה לשימוש בסמים." היא גוערת בי.
"את מבינה בכלל מה אני עוברת?!" אני קמה ממקומי בצעקה. "אבא לא סלח לי!" אני חוזרת על זה בהדגשה, "אני אפילו לא מבינה למה הקשבתי לך! הוא זלזל בי והפנה לי את הגב כאילו הסליחה שלי שווה לכלום!"
"ואיך את מצפה שאבא שלך בכלל ישקול לקבל את הסליחה שלך אחרי שישמע שעישנת סמים?" קולה רועד בשילוב של כעס ובכי מתקרב.

קוברהWhere stories live. Discover now