פרק 53

5.4K 242 519
                                    

קריסטיאן

*אזהרת טריגר!- התקפי חרדה, מחשבות אובדניות.*

בהפסקת הצהריים, אני וג'וני תופסים לנו אחת מתוך המוני המחצלות שפרסו מועצת התלמידים על הדשא בחצר בתור יוזמה לעודד יותר תלמידים לצאת החוצה בהפסקות, וג'וני שוכב על גבו באנחת הנאה, מעריך את השמש החמימה שעוטפת אותנו היום.

"ביץ'?" הוא שם את משקפי השמש שלו על עיניו ומסכל רגליים כאילו הוא בחוף הים. "תביאי לי את שמן הגזר שלי, וגם אבטיח ובולגרית בצד. תודה."
אני מצחקקת, ושוכבת לידו על בטני, משעינה את הראש שלי על כף ידי. "שמן גזר מטגן לך את הגוף, ג'וני. זה לא בריא ואפילו מסרטן."
"אז לפחות שאמות שחום וחתיך." הוא מכסה את פניו מהשמש המסנוורת כדי להביט בי. "ולך, עלמה איטלקייה מזדיינת, אין זכות דיבור בנושא כי נולדת שחומה ויפהפייה, כמו כל העדה שלך."
"לא כל האיטלקיים חתיכים, ג'וני-ג'ון. מניסיון. וחוץ מזה, לא חיבבת צרפתים עד עכשיו?"
"כן, אבל אף פעם לא קראתי על מאפיה של צרפתים. אז או שאבחר בקונדיטורים עם בגט גדול משלהם, או שאלך עם הלב שלי ואתמסר לפושעים עם נשק גדול במכנסיים."

אני חושבת על נשק גדול ספציפי אחד שנצמד לישבן שלי היום בבוקר, ומתפתלת במקומי.

ישבתי לאורך כל שיעור כימיה כשרגליי היו צמודות זו לזו ואיברי הרטוב עדיין פעם בתחתוניי.
השעתיים האלו מרטו את כל העצבים שלי, ופאק, כל מה שחשבתי עליו היה לזיין מישהו מול הפנים של דין פאקינג טרוצקי כנקמה ואז לרצוח את שניהם, ונכון לרגע זה, אני מסוגלת לטרוף כל גבר שנקלע בדרכי רק בשביל לשחרר את הלחץ הבלתי נסבל הזה במרכז גופי.

אני גונחת כשהבטן שלי מקרקרת. "אוח. בבקשה תגיד לי שיש משהו טעים לארוחת הצהריים. אני רעבה מרוב שאני עצבנית."
"אוי, אז היום זה לא הכתובת. מועצת התלמידים החליטה לעשות מהפכת בריאות ולהפוך מספר ארוחות רנדומליות בשבוע לבריאות יותר, והיום זה קורה בארוחת צהריים."
אני מטה את ראשי. "אוקיי...אבל יש מאכלים בריאים שהם גם טעימים, כמו תמרים ודלוריות."

ג'וני נאנח. "ביץ', יש פאקינג בורגול וקינואה כמנת פחמימה." אני מעקמת את אפי כשהוא ממשיך. "כאילו, מה זה בכלל? שמות של חיות שנכחדו? אולי עצמים בחלל? לעזאזל, תנו לי לחיות ואל תכתיבו לי איזה אוכל אני רוצה לאכול ואיזה אנשים אני רוצה לזיין."
"וואו, ג'ון-ג'ון. הוצאת לי את כל המילים מהפה." הוא מושך בכתפיו כאילו אומר, ״אני יודע.״

המילים המתגרות שדין אמר לי עדיין מהדהדות במוחי, ומטרידה אותי העובדה שלא הבנתי בדיוק את הרמיזות המיניות שלו. אז אני חושבת שג׳וני הוא מקור הידע שיכול לעזור לי בנושא.

קוברהWhere stories live. Discover now